דייט בפיג'מה, כך קבעתי עם איש המסתורין

כשפתחתי את הדלת הפציע גבר משכר, ומיד חשבתי על תחתוניי המרופטים והפיג'מה המצ'וקמקת. ואז קרה דבר נפלא: יצאתי מעצמי, לא שינה לי מי אני ומה אני, פשוט הרגשתי בנוח. מה שברידג'יט ג'ונס צריכה זה מבצע סבתא. נס גדול היה כאן

ברידג'יט ג'ונס, זה היה המצב. פשוט ברידג'יט ג'ונס. אני, במלוא הדרי ותחתוניי המרופטים, פיג'מה שכבר מזמן הפכה ללעג בין שאר חבריה הסמרטוטים וים של רחמים, התחפרנו יחד במעמקי הספה רחבת השוליים והמפנקת.

 

התקשורת היחידה שלי עם המין האנושי היום היתה נציג טלפוני מנומנם בסושייה המובחרת ביותר של תל אביב. כמה מפתיע, אבל שלוש הדקות שלקחו לי להזמין את סעודת השישי שלי לא הצליחו להביא להמראה את היחסים ביני לבין המנומנם. מובן שקיבלתי ניתוק מנומס מצידו השני של הקו בסיום ההזמנה, לא לפני שלקח ממני את פרטי האשראי.

 

כמה סימבולי. הנציג, כמו שאר היקום, לקח ממני את פרטיי האישיים ביותר ואז התנדף. אמרתי כבר ברידג'יט ג'ונס? רחמים עלי.

 

כדי להשלים את התמונה העגומה ולתת לה חותמת מקאברית למהדרין, פתחתי את בקבוק השיכר האהוב ביותר, סידרתי את הסיגריות כמו חיילים וגם את המחשב הנייד והשלטים על שולחן הקפה והתחפרתי להנאתי. כל מה שחשקתי זה להתבוסס ברחמים עצמיים.

 

בעודי מונה בראש את כל הסיבות שיש לי לרחם על עצמי, ולעניות דעתי גם לשאר העולם יש להצטרף לקינה על גורלי, הגיע הקול המנג'ס של המסנג'ר לסף אוזניי והחריד אותי מיגוני.

 

מי מעז להפריע לי לשקוע? שאלתי את עצמי, אבל יצר הסקרנות שלי גבר, ומצאתי את עצמי מרימה ראש לעבר המסך.

 

זה היה הוא, האיש והמסתורין. בחור גבה קומה, אצילי ומסקרן, שנדחק לשולי העניין אצלי עקב הבעיות שיצר המסקרן הקודם, או סתם כי כרגיל, אני בוחרת בדרכים שגויות. והנה הוא בכל זאת כאן, פותח לי חלון וירטואלי לאפשרות מפחידה של תקשורת עם העולם החיצון. בררר... מה עושים?

 

כאמור, יצור סקרן אני, אז גייסתי את מירב כוחותיי להישמע שפויה, עניתי, ואפילו הצלחתי להוציא קומץ של נשיות בשיחה קולחת עם הסייח. אחרי שעתיים של התכתבות שנונה, העברת קבצים ושירה בציבור, שכנע אותי העלם שמכיוון ששנינו מתדפקים על דלתה של הבאסה, אין טעם לקחת שתי מכוניות. הוא יגיע אלי וביחד נצלול למטה.

 

הנה מישהו שמוכן להיחשף אליי גם כשאני מזופתת

דייט בפיג'מה. ככה הוגדר, ככה הובטח. הנה מישהו שמוכן להיחשף אליי גם כשאני מזופתת, מכורבלת וללא מסיכות חברתיות של מותגים וריחות. הכי טוב. פגישה לילית בלי הכנות וציפיות לפרסים, הגדרות או עניין. אני בשלי, הוא בשלו, ו"מבצע סבתא" כתחנת ממסר. כמה טוב שיש רקע קיבוצי משותף. אפשר לצחוק ביחד, אבל כל אחד מזכרונותיו הפרטיים שלו. אפשר לרבוץ ביחד, אבל כל אחד ממניעיו שלו. הכי טוב.

 

חיש קל צלצל הפעמון בפתח הבניין. תאמינו לי שאפילו לא התרגשתי או נחרדתי. בראשי רץ תסריט חסר משמעות וחסר אופציות, ולכן, הייתי אדישה. פתחתי את הדלת. אני, במלואו הדרי ותחתוניי המרופטים, פיג'מה שכבר מזמן הפכה ללעג בין שאר חבריה הסמרטוטים וים של רחמים.

 

מצידה השני של הדלת הפציע גבר משכר, שזיפיו הקטנים מסתירים במקצת פרצוף משורטט של ילד. היה זה מפגן מרהיב בגובה 1.93 של גבריות נקייה, אבל לא רכה מדי, שילוב מושלם בין הסיקוס הקיבוצי הכל כך מוכר לי לבין מודעות לאסתטיקה שכל כך ייחלתי לה.

 

חשופה, חולנית וחוליגנית, זה מה שהוא רצה  

התכווצתי. איכס, איכס ועוד פעם איכס על עצמי ומלבושיי המצ'וקמקים. עוד לפני שנפגשנו, דייט הפיג'מה שלי בגד בי. הרגשתי איך ידו, שהיתה גדולה אבל רכה גם יחד, היא על העליונה. זה מה שהיה חסר לי. המרכיב האחרון להשלמת התמונה העגומה – דריכה נאה על הביטחון העצמי הרעוע גם ככה שלי.

 

אני בטח העונש שלו, אמרתי לעצמי, על בטוח. הוא פגע, חיבל והרס משהו או מישהו, ואני ה"צ'ופר" שלו מטעם היקום. אין מצב שזה אמיתי, ואין מצב שאני נספרת.

 

ואז קרה לי דבר נפלא. מתוך המקום הנמוך ביותר שלי טיפסתי ועליתי למקום גבוה יותר מתמירותו של זה שמולי. יצאתי מגופי שלי, ולא היה לי אכפת. פשוט ככה. הייתי כל כך לא אטרקטיבית, שלא שינה לי מי אני ומה אני אל מול האדוניס המקומי.

 

והתברר שהלוק הנכון לחורף 2009 בעיני חמודי הוא בדיוק זה שגזרתי על עצמי: משולש הח' הקדוש: חשופה,חולנית וחוליגנית.

 

בעוד קרמבו נותן טיפ של אלופים בטלוויזיה (להלן "מבצע סבתא", ומי שלא מכיר שישלים את החומר לאחר השיעור), אני מרגישה את מגעו הנוגע לא נוגע של ארך הרגליים השרוע לידי. כמה נעימה דקת חוסר הידיעה והציפייה לגלות האם הוא מגשש לעברי במתכוון, או שאני פשוט קרובה למאפרה.

 

כשהתברר לי שאני אכן יעדו הסופי, נכנעתי למגעו. ראשית למשחקי הידיים ובהמשך למשיכתו את גופי הכנוע לעבר פיו, רק כדי להתמוסס ביחד בנשיקה בת שעה. ארוכה ארוכה היתה הנשיקה אשר לבד גוללה סיפור משלה: נשיקה של היכרות, למידה, חיבור ולבסוף התמזגות חסרת גבולות.

 

זלזול בריא בסרטים שאני מפיקה לעצמי

הוא הלך למחרת בצהריים, עם מינוס שעות שינה ופלוס גדול בבנק החיבוקים. הוא יצא מדלתי לא לפני שנכנס למיטתי. הוא נכנס למיטתי לא לפני שיצא משריונו וחשף מולי את כולו,ילד-גבר, בנוי היטב אבל לא מלוטש. הוא נחשף מולי לא לפני שנתתי לו את האפשרות. והכל במינונים נכונים ותזמון מדויק. הוא בדיוק מה שהרופא רשם: מנה ספונטנית של גבריות מגוננת, מיניות מגובשת והמון חן אנושי.

 

הוא שיבש לי את התוכניות לשקוע, ואני את שלו. ביחד התרוממנו, גם אם רק עד לקומת הקרקע, וטיפסנו למקום שנוח לנו. התברר לי שוותור על הפחדים וזלזול בריא בסרטים שאני מפיקה לעצמי איפשר לי ליהנות באמת מהאדם שמולי. העטיפה האטרקטיבית שלו והמגוחכת שלי היו הטריגר עבורי לוותר על גינונים ומשחקים שמובילים למחסומים רגשיים, ובמקום זרמתי עם האני האמיתית ורקדתי עם כוכבים.

 

והוא הלך למחרת בצהריים, לא לפני שפטר אותי מעצמי. לא במתכוון, ואני סבורה שממש לא במודע, הוא איפשר לי להניח בצד את הנחות שגויות על עצמי, ולסוף שבוע אחד להיות חופשייה מהביקורת העצמית הידועה שלי.

 

יש אנשים שמפקידים הון עתק בידי מטפלים פסיכולוגיים, יש נשים שיוצאות למסע שופינג קדחתני, ואילו אני מצאתי מוליך בטעם של עוד כדי להוציא את עצמי מהספין אליו נכנסתי.

 

שאלוהי ההתמדה והזוגיות יסלח לי, ושכל מנחות הקורסים לקבלה עצמית ידחפו את טפסי ההרשמה אתם יודעים לאן. מידי פעם אנחנו צריכים רק זה את זה, גם אם זה ממניעים אנוכיים בלבד, כדי להיות בסדר עם הלבד שלנו, עם העצמי שלנו ועם האני האמיתי. לפעמים אירוע אחד וממש לא מרכזי, יכול להיות יריית הזינוק שלך בדרך לבשלות עצמית.

 

ואם לצטט את הטופ שבטיפים מ"מבצע סבתא": "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר".