"השתחווה לפני שלט היציאה" הוא אלבומו השלישי של דיוויד הולמס האירי-אמריקאי. הקודם, "Let’s Get Killed", היה כמו תיעוד של שוטטות סהרורית ברחובות דאונטאון מנהטן: לא ממש שירים, לא ממש קטעי קישור. מה שפעם היו קוראים אלבום קונספט, רק שהתוכן נשמע כמו משהו שלא שמענו קודם.
מאז יצא "Let’s Get Killed" ב-97' גדל במעט פרסומו של הולמס: קטע שלו (My Mate Paul) הופיע במשחק של סוני פלייסטיישן, והוא היה המפיק והכותב הראשי של פסקול הסרט "רומן לא חוקי". את חיבתו לסרטים קל לזהות גם באלבומים הרגילים שלו, שנשמעים יותר מהכל כמו פסקול של זרם התודעה שלו – תמיד גרובי ועשיר בחוויות, לעתים אפל ומסוייט.
החדש של הולמס ממשיך את מסורת הפאנקי המחוספס של הקודם, זולג מעט מהאוריינטציה האלקטרונית תוך התפשטות למחוזות הרוק והסול, ומציע בנוסף קטעי טריפ הופ ודאנס תעשייתי לצד "שירים" של ממש בביצוע אורחיו של הולמס. גם כאן בולטת נוכחותם של מקצבי היפ-הופ, אפקטים, דגימות לא קונבנציונליות וסקרצ'ינג.
בין האורחים של הולמס נמצאים ג'ון ספנסר, בובי גילספי, דיוויד ארנולד ומשורר הרחוב קארל הנקוק רוקס. "עיר חולה" בשיתופו של גילספי ממשיך את הקו האינטנסיבי של האלבום האחרון של להקתו, פריימל סקרים, וגם מהדהד סטוג'ס בשירה ובגיטרות; הקטעים שמארחים את רוקס בשירה מזכירים את קרטיס מייפילד של "סופרפליי"; "משהו רע" עם ג'ון ספנסר נשמע כמו שיר של ג'ון ספנסר, ודיוויד ארנולד, גם הוא מוזיקאי-פסקולים, תורם כאן עיבודי מיתר גדולים מהחיים כמו שהוא יודע.
"השתחווה לפני…" מזכיר בסאונד שלו את "קונטינו סשנס" של דת' אין וגאס מהשנה שעברה. כמו "סשנס", גם הוא מסמל את חזרתו של הצליל החם של אורגני מוג ורודס, וכמו במקרה "סשנס", ברור שמדובר באמן אלקטרוני על אף שהאלבום הוא אלבום רוק לכל דבר. כאמור, יש בו שירים, מוצלחים מאוד אפילו, שיכולים לשמש כסינגלים רדיופוניים נפרדים, ועדיין להחזיק ביחד כ"קונספט", בדומה לאלבומיו הקודמים.
אמנם עוד מוקדם לנבא, אבל "השתחווה לפני…" מסתמן כאחד מהאלבומים שמטים את ההיסטוריה של המוזיקה, אבל לא בזמן אמיתי אלא בדיעבד: כרגע הולמס הוא מוזיקאי של מוזיקאים, והמשמעות של התואר היא שההשפעות שלו יעובדו ויורגשו כעבור זמן. על אף ההערכה הגוברת לפועלו, הציבור הרחב עלול להכיר אותו באיחור, אחרי שיקבל את הקרדיט המתאים מעבר לחוג המצומצם של עיתונות המוזיקה המקצועית.
מה שבטוח הוא ש"השתחווה לפני…" הוא אחד מהחדשניים והמעניינים באלבומי הזמן האחרון, והוא מומלץ למוזיקאים ולהדיוטות כאחד.
David Holmes – Bow Down To The Exit Sign (הליקון)