העיר הלבנה-הוורודה

אם תתעלמו מבעיות המבטא ומהסטראוטיפים, תוכנית התיירות הישראלית הגאה "מקומות להיות", שתשודר גם בארה"ב, היא חצי שעה שבהחלט עושה חשק לבקר בתל-אביב

על חשיבות קידום התיירות הגאה לא צריך להרחיב. כמו כל קהילה, גם לגייז יש צרכי בילוי ייחודיים, ולפיכך מתבקש להפיק עבורם תוכנית טלוויזיה שכוללת את מה שאין בדרך כלל בסרט תיירותי "רגיל", כדוגמת מועדונים וברים ידידותיים לקהילה. בהתחשב בכך שיש לא מעט גייז חובבי תיירות, אם הסרט המדובר יסייע בהבאתם לארץ - מה טוב. השאלה היא רק איך עושים את זה.

 

הפרק הקרוב של "מקומות להיות" (הערב, ד', 22:30, ערוץ החיים הטובים) הוא חלק מסדרת תוכניות תיירות. מדובר בחצי שעה, באנגלית, שנועדה לקדם חופשה גאה בתל-אביב. הסדרה משודרת ביעדים רבים באירופה ובארצות הברית, ותפקידה לעודד את הגויים (והיהודים) לקפוץ לביקור בארץ הקודש. בבסיס הדברים, מדובר ביוזמה מבורכת שתשודר בהמשך גם בערוץ לוגו האמריקאי המיועד לקהילה הגאה.

 

את התוכנית מגיש בחינניות ובאנגלית רהוטה המנחה סער פלס, שמתאמץ מאוד לאמץ נקודת מבט אובייקטיבית ותיירותית למרות שהוא ישראלי במקור. לכן, נעשה גם אנחנו מאמץ דומה: מצד אחד לצפות בתוכנית בעיניים מקומיות, ומצד שני להיות מישהו שרואה אותה מחו"ל.

 

ברור שתבואו

בתור מקומי, כזה שגר בתל-אביב ויודע על מה מדברים, אפשר להבחין שנעשתה פה עבודת תחקיר מקיפה, אם כי ברורה למדי. ב-30 דקות דחסו אינספור אירועים מתבקשים, ממסיבה פרועה במועדון "האומן 17", דרך דרינק עם מלכות דראג ב"אוויטה", הופעה של עברי לידר, סיור במרכז הנוער הגאה, הליכה בשדרות רוטשילד וסעודה במסעדת "ג'וז ולוז" (שלא ברור מדוע נבחרה לעניין, חוץ מהעובדה שהיא בבעלות זוג נשים).

 

פלס על רקע חוף הים של תל-אביב. רהוט ובינלאומי

 

את האטרקציות מלווים סלבריטאים מקומיים כדוגמת מלך חיי הלילה שירזי, חבר מועצת העיר יניב ויצמן, מנחה הטלוויזיה אסי עזר ועוד, שמתאמצים להסביר למה תל-אביב היא הכי בעולם.

 

לתל-אביביים שביניכם הסביבה תיראה מוכרת, ורוב האנשים שמופיעים שם הם פנים ידידותיות מבילויים בעיר. יש גם לא מעט דברים שכנראה לא התכוונו להם בעת הצילום, אך מעוררים תשומת לב כעת. למשל, בעלת החומוסייה בתוכנית היא לא אחרת מאשר פותנה, ובני הנוער שנראים רוקדים במרכז הגאה, נצפו רק כמה ימים לפני כן ב"עובדה", על תקן נפגעי הירי במקום. זה כנראה מה שקורה במדינה בה הכל יכול להשתנות מקצה לקצה תוך כמה חודשים.

 

בעיניים בינלאומיות, אכן תל-אביב עושה חשק לביקור. זאת, בהנחה, שאתם גבר גיי ובליין. אין כמעט פנייה ללסביות (למרות שבימים אלה עובדים בחברה על סרט תיירות לסבי מקביל), או לחלקים אחרים בקהילה כדוגמת זוגות עם ילדים. בנוסף, אין ניסיונות רבים להכניס קצת תרבות לעשייה ולהראות שגייז הם לא רק מסיבות ואלכוהול, אלא גם מוזיאונים והצגות.

 

מצד שני, לא צריך להתחסד: את פרטי ההיסטוריה, הטריוויה והתיירות ה"רגילה" (המשובצים בספיישל במינון נמוך) ניתן למצוא אצל כל מדריך תיירות. בספיישל גאה, לגיטימי שהעיקר יהיה חוף הילטון ושיטוטים בשינקין.

 

אנגלית שפה קשה

הבעיה האמיתית, אם מנסים להסתכל על הספיישל באותן עיניים בינלאומיות, היא דווקא במנחים האורחים שמצטרפים לבילויים. מלבד אולי עברי לידר, שירזי, ויצמן ועזר לא אומרים הרבה לצופה האמריקאי. מה שנותר היא חבורה שמשתדלת לדבר באנגלית רהוטה, מה שמצליח בעיקר לאסי עזר. אין מה לעשות, ישראלים כנראה לא נועדו לדבר אנגלית.

בחלק מהמקרים בתוכנית, המרואיינים מתפתלים במשפטים דיפלומטיים ופשוט בלתי אפשרי להבין מה הם אומרים, מה שיגרום לצופה בחו"ל להעביר ערוץ. בקטע בו המנחה מראיין אמריקאים מקוריים בחוף הים מבינים את ההבדל - פתאום יש הרגשה שאפשר לנשום, כי פשוט מבינים מה אומרים.

 

בסופו של דבר, 30 הדקות הללו עוברות מהר ומדגישות כי מדובר במוצר כלאיים - מצד אחד קצרצר ולא מקיף הכל, מצד שני, יוזמה מבורכת שעושה חשק לקפוץ לביקור בתל-אביב. על אף המגרעות (מבטא, הרגשת מהירות, איפה פה הבוצ'ות לעזאזל) מדובר בכרטיס ביקור נחמד שמהווה סיפתח למי שירצה לחקור יותר. אז כן, בתור סוכריה ורודה שמהווה מתאבן לקראת הארוחה, אפשר לומר שהצליחו פה במשימה. רק בבקשה, לפעם הבאה, נא להקפיד שמי שמדבר אנגלית לא ייראה כאילו עוד שנייה הוא חוטף מכות. בשביל זה יש לנו פוליטיקאים.