אחרי שבחנו בתשומת לב רבה את עשרת המשחקים הטובים ביותר לשנת 2009, הגיע הזמן לתת מבט מעט כולל יותר על העשור הראשון של המאה העשרים ואחת, ולנסות לבחור את עשרת המשחקים הזכורים ביותר ממנו. הבחירות הן כמובן סובייקטיביות, אך הקו המנחה ברשימה הוא לא רק איכות הטניס, אלא השילובים המנצחים של מתח, איכות, במה גדולה ואלופים גדולים מהחיים.
קשה לומר כמה היה שאמיל טרפישצ'ב (קפטן הנבחרת הרוסית הנצחי) אופטימי כשנאלץ להעלות למשחק החמישי והמכריע של גמר גביע דייוויס את מיכאל יוז'ני על חשבונו של יבגני קאפלניקוב המותש. מת'יו היה אחד הכוכבים הצעירים המבטיחים ביותר בעולם הטניס, ובעזרת הקהל הביתי בברסי, הוא הספיק ליצור יתרון של שתי מערכות.

ככה עושים לאיש אשר טרפישצ'ב חפץ בעיקר. יוז'ני ב-2002 (גטי אימג'ס)
יוז'ני, נעזר בעידוד של מאראט סאפין מהיציע ומהעצות של טרפישצ'ב על הספסל, הפיח בעצמו רוח לחימה פטריוטית יוצא דופן, עשה את הבלתי מתקבל על הדעת, וזכה בשלוש המערכות הבאות. מת'יו מירר בבכי על המגרש והתאושש מההפסד רק לאחר שנים, רוסיה הרימה את גביע הדייוויס בפעם הראשונה בתולדותיה, הישג אותו שחזרה ב-2006.
פיט סמפראס צפה במשחק הגדול הזה מהיציע של המגרש המרכזי ב-SW19, אותה הבמה בה שבר הוא-עצמו את שיא הזכיות בטורנירי גראנד-סלאם בווימבלדון הראשון של העשור. פדרר הצליח לשבור לראשונה את ההגשות המצוינות של רודיק רק במשחקון האחרון במשחק ולזכות בתואר הגראנד-סלאם ה-15 שלו, על חשבון מי ששיחק טוב ממנו בחלקים נרחבים של המשחק.

מבחינה סטטיסטית, היה זה גמר הגראנד-סלאם הארוך ביותר אי-פעם מבחינת משחקונים. בהחלט ראוי שהיסטוריה רודפת היסטוריה.
זו הייתה השנה של אנדי רודיק, בה העפיל למקום הראשון בעולם וזכה בתואר הגראנד-סלאם הראשון שלו בניו-יורק. הרבה לפני, הוא הניח את אבן הדרך הראשונה במירוץ לפסגה עם הניצחון הענק הזה על המרוקאי חביב האוהדים.
המערכה החמישית ביניהם ערכה לא פחות מארבעים משחקונים (שיא כל הזמנים למערכה מכרעת), וכללה טניס ברמה גבוהה ביותר. "בעוד עשר שנים, כשנראה זה את זה בהמשך חיינו, נדע שחווינו ביחד משהו מיוחד", אמר רודיק הנרגש לאחר הניצחון. רוח הלחימה והנחישות של האמריקני נתנו לו את אחד הניצחונות הזכורים ביותר בקריירה שלו, וזאת למרות שבעודו מותש לחלוטין מקרב הענקים הזה, הוא הפסיד בחצי הגמר לריינר שיטלר הגרמני.
באיכות לא מתפשרת, באינטנסיביות כמעט בלתי-אנושית, ובהרבה דם, יזע ודמעות, ניצח רפאל נאדאל את פרננדו ורדאסקו ב"קרב הספרטנים" תחת הזרקורים של הרוד-לייבר ארינה. המשחק נמתח עד אחרי חצות הליל בשעון המקומי, ורוד לייבר בעצמו איבד את הדרך למקום שלו, לאחר שיצא להפסקת התרעננות. "זה משחק ארוך מאוד, הא?" העיר האוסטרלי האגדי לעיתונאי שפגש בדרכו, "אבל איזה משחק!".
ורדאסקו חבט שגיאה-כפולה בהגשה שחתמה את המשחק ונאדאל, מצידו, הודה שהוא לא בטוח שהוא היה יכול לנצח את הנקודה המכריעה אם ההגשה הייתה הולכת פנימה, מכיוון שהעיניים שלו היו מלאות בדמעות.

בשלב הזה של היריבות שלהם, שהפכה לסמל של הטניס בעשור כולו, הרקורד היה עדיין דל ועמד על 1:4 לטובת הספרדי. פדרר הבין שמתעוררת מול עיניו בעיה רצינית לאחר שנתיים של שליטה אבסולוטית בסבב, ואחרי שהפסיד לנאדאל בגמר מונטה קרלו שבועיים לפני כן, חשב שהוא הבין איך אמורים לשחק מולו.
על החימר בפורו-איטליקו, פדרר תקף ללא הרף, הגיש ורץ לרשת, ניסה לעשות הכול כדי לעצור את הדהירה של השור ממאיורקה ואפילו החזיק שתי נקודות הכרעה במשחק. זה נגמר ב-5:7 בשובר השיוויון של המערכה החמישית לטובת נאדאל, שהתמוטט על החימר וזעק מאושר, במשחק האפי הראשון מבין רבים ששיחקו השניים, והטוב מכולם על החימר.

גיז'רמו וילאס, הטניסאי הארגנטינאי האגדי, הגיע בעצמו כדי להעניק את הגביע לזוכה במפגש הכל-ארגנטינאי המדהים הזה. 'אל גאטו' גאודיו הגיע כאנדרדוג מובהק מול קוריה, שהיה ב-2004 מלך החימר. שתי המערכות הראשונות היו קלי-קלות בשביל קוריה המוכשר, אך גאודיו התעקש וגרר את המשחק למערכה חמישית, שם התחילה הדרמה.
שריריו של קוריה, ששמו הוענק לו על ידי אמו מתוך הערצה לוילאס, החלו לבגוד בו (כנראה בגלל העצבים וההתרגשות מהמעמד) והוא צלע על החימר של אצטדיון פיליפ שאטרייה. גאודיו היה ידוע במיוחד בקשיים המנטאליים שלו על הבמה הגדולה, אך חשק את שיניו, הציל שתי נקודות משחק לרעתו וניצח בקרב מנטאלי יוצא דופן שגרם למיטב האוהדים לתלוש את שיערם בחוסר אמונה, 6:8 במערכה החמישית, וזוכה ארגנטינאי ראשון באליפות צרפת מאז שהאדם שהעניק לו את הגביע זכה בפריז 1977.

פדרר נכנס למשחק ברצף נצחונות של 35, הארוך ביותר מזה עשר שנים, והיה נראה בדרך הבטוחה לתואר גראנד-סלאם שלישי ברציפות. סאפין, אחד הכשרונות הגדולים ביותר בסבב, שהפסיד לפדרר בגמר של הטורניר ב-2004, לא עלה למגרש כדי לשמש תפאורה.
זה היה ללא ספק משחק השנה, וסאפין שיחק אולי את הטניס הטוב בחייו כדי להציל נקודת משחק בשובר-השיוויון של המערכה הרביעית (כאשר פדרר פספס חבטה בין הרגליים) ולנצח 7:9 במערכה החמישית. סאפין ניצח גם את לייטון יואיט המקומי בגמר, נעל טורניר חלומי - ולאחר מכן לא ניצח עוד תואר בסבב ה-ATP עד פרישתו. עוף מוזר, כבר אמרנו?

אצטדיון הטניס הגדול בעולם, משחק לילי עם קהל משולהב, שניים משחקני הטניס הגדולים ביותר בכול הזמנים, נקודה אחרי נקודה של טניס עוצר נשימה ואפס שבירות של ההגשה. סמפראס ניצח בקרב שוברי-השוויון האימתני הזה, שהיה אחד המשחקים האיכותיים ביותר שהשניים שיחקו בקריירה רבת השנים שלהם - וזה כבר אומר הכול.
השניים ייפגשו, כמובן, גם במשחק הגמר של השנה העוקבת, במה שיהפוך להיות הגראנד-סלאם ה-14 של פיסטול פיט, וגם משחק הטניס האחרון בקריירה שלו.

"אני כל כך מתרגש. אין לי מילים, נדמה לי שזה פשוט גורל", כך חתם גוראן איבניסביץ' הדומע, אולי המגיש הטוב ביותר בכל הזמנים, את הניצחון האפי שלו בגמר ווימבלדון. זה היה הגמר הרביעי שלו בלונדון, שנחתם אחרי חמש מערכות מטורפות של סרב/וולי משובח (מאז, לא ראינו עוד גמר כזה בווימבלדון) ביום שני הלא-מסורתי.
ראפטר לא ישיג את התואר שכל כך הגיע לו בווימבלדון, לאחר שגם הפסיד בגמר לסמפראס במשחק מעולה בשנת 2000, אבל לא היה אדם טוב יותר בעולם כולו להפסיד לו במעמד הזה.
האם המשחק הזה הוא המשחק הטוב ביותר בכל הזמנים? לדעתם של רוב האוהדים ברחבי העולם, התשובה חיובית. להכביר במילים נראה ממש מיותר, כשכל מי שצפה בתצוגה העל-אנושית הזאת יודע טוב מאוד כמה הוא בר-מזל, כשעל המשחק נכתבו כבר מאמרים כחול אשר על שפת הים, ואפילו ספרים שלמים.
טניס יוצא מגדר הרגיל, לחימה בלתי מתפשרת עד השנייה האחרונה, קאמבק מדהים ושני טניסאים גדולים מהחיים. גמר ווימבלדון 2008 הגדול - או בשמו השני, המשחק הטוב ביותר בעשור.