אנתוני מרשל לא הראה שום רגש כששופט בית המשפט העליון של המדינה פסק כי יבלה בין שנה לשלוש שנים בבית הסוהר, עונש המינימום להרשעה שכזו - על שדידת כספי אמו, שנתנה כמעט 200 מיליון דולר למוסדות צדקה, לפני שמתה בשנת 2005, בגיל 105.
מרשל ישאר חופשי לפחות עד סוף החודש הבא, בזמן שעורכי הדין שלו ינסו לפנות לבית המשפט לערעורים בבקשה שלא לשלוח אותו לכלא כל עוד הערעור המתוכנן על גזר הדין ידון בבית המשפט. השופט ציין בפסיקתו, כי שירותו של מרשל במלחמת העולם השניה והאפשרות שאמו המנוחה היתה מזדעזעת מהאפשרות שבנה יאסר, עמדו לזכותו, אלא שהחוק לא הותיר לו ברירה אחרת מלבד לשלוח אותו לכלא.
מרשל סירב לדבר במהלך המשפט, בזמן שהתביעה כינתה אותו גנב וטענה שאינו מביע כל חרטה על מעשיו ולכן ראוי לעונש. עורכי הדין מטעמו הציגו אותו כבן שמילא את חובתו כלפי אימו והאמין שאימו רצתה להשאיר לו את כל הכסף והרכוש שהורשע בגניבתם.
מרשל עמד לפני האשמות שיכלו להסתכם גם בגזר דין של 25 שנות מאסר, לאחר שהורשע ב-14 סעיפי אישום, ביניהם זיוף מסמכים, הונאה וגניבה של הונה של אמו בסך 200 מיליון דולר. פרנסיס מוריסי, פרקליטו לשעבר של מרשל שהתמחה בטיפול בנכסים, הורשע גם הוא, בסיוע לגניבה, ונידון לשלוש שנות מאסר.
בשנת חייה האחרונה של ברוק אסטור, שסבלה מאלצהיימר, פרץ עימות משפחתי שתפס את כותרות העיתונים בין בנו של אנתוני מרשל, פיליפ, לבין אביו, בנוגע לתנאי הטיפול בה. פיליפ טען כי אביו מזניח את הטיפול בסבתא ומונע ממנה טיפול ראוי. הטענות מעולם לא אומתו, אבל הן אלה שהובילו לפתיחת החקירה הפלילית בנוגע לכספה.
פרקליטי ההגנה טענו שמחלותיו הרבות של מרשל, שבעברו היה שגריר אמריקני, מפיק בברודווי ואף נפצע בזמן שהוביל פלוגה של נחתים בקרב איוג'ימה במלחמת העולם השנייה, יהפכו כל גזר דין שכולל מאסר לגזר דין מוות עבורו.
הרשעתו של מרשל ניתנה לאחר משפט שנמשך חמישה חודשים, במהלכו הזמינו פרקליטי התביעה אנשים ידועים רבים, כגון ברברה וולטרס והנרי קיסינג'ר להעיד.
מרשל עצמו לא העיד במשפט או העלה עדים מטעמו, לאחר הרשעתו שיחרר הודעה מפורטת על חייו, מילדותו ועד למצבו כיום, שכלל פרטים על המחלות השונות המן הוא סובל. 70 מחבריו, ביניהם סלבריטאים כגון וופי גולדברג ואל רוקר חתמו על מכתב הקורא לבית המשפט שלא לשלוח אותו לכלא.