הכיפה מעל לכומתה

"יש תחושה שהציבור הדתי מתהדר ב'כובע כפול', אך הגיע הזמן לומר: איננו פשרנים. הערך ממנו אנו שואבים את כוחנו הוא התורה, ומתוך כך אנו מחוייבים למדינה ולצבא. רק באמירות ברורות נמנע בלבול אצל ילדינו וצעדים ילדותיים של משרד הביטחון". ראש ישיבת ההסדר בשילה, הרב מיכאל ברום, כותב ל-ynet ותוהה: איך זה שהפקודה וההלכה לא התנגשו עד כה?

מפעל ישיבות ההסדר קיים מזה חמישים שנה, ומייסדו היה מורי ורבי הרב חיים גולדויכט זצ"ל, ראש ישיבת כרם ביבנה, בה זכיתי אף אני ללמוד ולגדול. כפי שחנכנו ראש הישיבה, הלומדים במסגרת ההסדר הם ראשית לכל בחורי ישיבה, הלומדים וגדלים בתורה. בישיבה מגדלים תלמידי חכמים, היוצאים לאחר לימודם לעסוק בכל תחומי החיים מתוך מבט של תורה, וחלקם אף זוכים להיות ממרביצי התורה לדור הבא. היציאה לצבא באה מתוך אותה דבקות בלימוד התורה ובה', למען יוכלו לקיים את המצווה לבוא לעזרת עם ישראל מיד כל הצרים עליהם, ולהגן על ארץ ישראל. ישיבות ההסדר הוקמו מתוך תפיסת עולם עמוקה, הרואה ערך תורני בשירות בצבא ההגנה לישראל, ובשותפות אמיתית בבנין המדינה ככלל. 

 

אף משרד הביטחון רצה בהסדר זה כיוון שראה את ההשפעה הגדולה של לימוד התורה על אישיותם של חיילי ההסדר בזמן שירותם הצבאי. הן במוטיבציה הגדולה, הן במסירות, והן ברוח שהייתה עימם במשך כל השירות הצבאי. מסירות זו הם קיבלו מתוך לימודם בישיבה, והמצוינות הינה פרי לחינוכם ע"י ראשי הישיבות ורבניהם. איכותם המיוחדת של חיילי ההסדר באה לידי ביטוי לאורך השנים, גם בשירות משמעותי במילואים, ובכל מלחמות ישראל. כל השנים, מדינת ישראל ראתה בישיבות ההסדר מודל לחיבור אמיתי בין עולם הערכים התורני, לבין מעורבות ואחריות כלפי כלל ישראל.

  

גם בעת שירותם בצבא, חיילי ההסדר ממשיכים ללמוד תורה, כפי הניתן, ואף שומעים שיעורים מרבני הישיבות הבאים לבקרם. רוח זאת, מחלחלת ומשפיעה גם על יתר החיילים, הנהנים מחברתם של חיילי ההסדר. סיפורים רבים שמענו כיצד קודם היציאה לקרב, התפללו חיילי ההסדר יחד עם כל החיילים, ורוממו את רוחם לבטוח בה', ולבוא לקרב מתוך מוכנות למסירות נפש למען העם והארץ. רבים מהם אכן מסרו נפשם במלחמות ישראל, ה' יקום דמם. ברבות השנים, ישיבות ההסדר גידלו אלפים רבים של לוחמים ומפקדים למופת, הרואים בשירות הצבאי ערך תורני וצו אלוקי, ובהתאם לכך בא לידי ביטוי הנכונות להקרבה ולמסירות נפש.  

 

בנוסף לכך, צמחו בישיבות ההסדר במשך השנים מאות ואלפי תלמידי חכמים אמיתיים, השוקדים על לימוד התורה שנים רבות לאחר תום תקופת ההסדר. תלמידי חכמים שמניסיונם האישי מכירים וחיים את ערכה של מדינת ישראל, ואת חשיבותו של צה"ל בדרך למימוש חזון הנביאים של תחיית עם ישראל בארצו. מדינת ישראל זכתה, בזכות מפעל ישיבות ההסדר, בגדודים של אנשי חינוך מלאי ערכים וחדורי מוטיבציה ותודעת שליחות, היונקים את עוצמתם מבית המדרש ומשפיעים אור של אמת בכל רחבי הארץ מקרית שמונה ועד אילת, בערים, בישובים ובעיירות הפיתוח. כל זאת, בצניעות ובענווה ללא רעש וצלצולים וללא משרד יחסי ציבור.  

 

הכוח מהתורה, הפתרונות בשטח

בעת הזו, חשוב להדגיש שכל כוחנו הוא מתוך התורה. במשך כל חמישים שנות ההסדר אף פעם לא עלתה שאלה האם הפקודה יכולה לסתור את ההלכה, שכן היה ברור לכל המפקדים שהחיילים נאמנים לדבר ההלכה, ולכן גם לא תינתן פקודה שמנוגדת להלכה. כגון – חילול שבת, אכילת מאכלות אסורות, שמיעת נשים שרות, או לדעת חלק מגדולי הפוסקים - גירוש יהודים מביתם בארץ ישראל. גם אני, כבוגר ישיבת הסדר בעצמי, זוכר היטב מימי שירותי הצבאי כיצד במאמץ משותף ומתוך הבנה וכבוד הדדיים נמצאו פתרונות בשטח שמנעו התנגשויות ערכים מעין אלו. למפקדי צה"ל היה ברור שאין להורות לחייל לחלל שבת שלא לצורך, או לעבור על גדרי הצניעות, ולנו החיילים היה ברור שגויסנו כדי להילחם ולהיות חיילים נאמנים ללא שום התפשרויות, לא במישור הצבאי ולא במישור הערכי.

  

קשה מאוד להבין, כיצד שאלה כזו מתעוררת אחרי חמישים שנה. כל יהודי שיראת ה' בליבו, יודע שמחויבותו הינה בראש ובראשונה לדבר ה', הנאמר לו בתורה. כל בר דעת מבין שגם אם יאמר לו המפקד חלילה – חלל שבת או אכול טרפות, לא יאבה ואף לא יחשוב החייל לעשות זאת. במשך כל השנים, ראשי הצבא ומפקדיו ידעו שלא להביא את חיילנו לידי מציאות זו, ובכך לשמור באחריות על שלמות הצבא והעם.

  

הערך העליון והיחיד מבחינתנו - הוא תורתנו הקדושה. אין לנו שום ערך נוסף המקביל לתורה. התורה ציוותה עלינו להקים מדינה ולקחת חלק בצה"ל, ולכן בכל סוגיה והתלבטות אנו נדרשים לחזור ולברר עפ"י דעת תורה את דרכנו. בוודאי שלא צריכה להיות כל סתירה מהותית בין התורה לבין השותפות בבניין המדינה, ובמרכזה השירות הצבאי. לא מדובר בערכים המקבילים לתורה, הכל נובע ויונק מכוח התורה. כך חונכנו ע"י רבותינו, לאור מרן הרב קוק זצ"ל, וכך אנו משתדלים לחנך את תלמידינו זה עשרות שנים. ברור שהמדינה והצבא יקרים לליבנו, אך דווקא משום כך, אנו מרגישים חובה לצקת לתוך הכלים הללו תכנים של אמת ושל נצח, תכנים שאינם נזילים, אינם מתמוססים ואינם תלויים במצב פוליטי או באופנה תרבותית חולפת.

  

צבא ללא ערכים אמיתיים עלול להסתאב, ולצערנו אנו משלמים בדם, בשנים האחרונות, את מחיר ההתפרקות הערכית בחברה הישראלית. הצבא נועד להגנה על מדינת ישראל מפני אויבים הקמים להשמידנו, ובמישור הזה בוודאי שהשירות בצבא הוא ערך חשוב. איננו רואים שום הצדקה שהיא להשתמש בצבא לצרכים פוליטיים - הן בהטלת פקודות פוליטיות, והן בהנפת שלטים ומחאה פוליטית.  

 

לעניות דעתי, הבעיה לא מתחילה ולא נגמרת בסוגיית ישיבות ההסדר. יש לי ההרגשה מזה זמן רב, שהחברה הישראלית אינה מודעת די הצורך לסולם הערכים של הציבור המכונה דתי לאומי. כלפי חוץ ישנה תחושה שמדובר בציבור המתהדר ב-'שני כובעים', זה לצד זה מתוך פשרנות ורצון להיות "גם וגם". הגיע הזמן לחדד ולומר חזור והדגש - איננו פשרנים ! הערך היחיד ממנו אנו שואבים את כוחנו הוא התורה ודבר ה', ומתוך כך אנו רואים את מחויבותנו למדינה ולצבא. גם הנוער שלנו קצת מתבלבל לנוכח 'הכובע הכפול', ומתלבט האם הכומתה מעל הכיפה, או להיפך. ואנו נדרשים לומר בקול צלול - הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים, ורק אליו אנו כפופים. באמירות ברורות אלו נצליח למנוע בלבולים ומבוכות אצל ילדינו ותלמידנו, ונוכל להתמודד נכונה לנוכח צעדים ילדותיים מצד משרד הביטחון ומצד הנוער שלנו.

  

עלינו לזכור - "אם קטון אתה בעיניך - ראש שבטי ישראל אתה". בשעה זו, עיני כל האומה נשואות אלינו, ראשי ישיבות ההסדר - ואנו נדרשים להפגין מנהיגות כלפי תלמידינו וכלפי האומה כולה, ולהוביל את המחנה כולו לקראת המשימות והאתגרים העומדים לפתחנו, מתוך אמונה גדולה ומתוך העמדת התורה כמגדלור המאיר את כל שדרות חיינו, הפרטיים והלאומיים.  

 

נקווה שדווקא מתוך המאורעות והשאלות שעלו בתקופה האחרונה, תתברר ותתבהר אמת עמוקה ופשוטה זו – החיל והגבורה של חיילנו באים מתוך התורה, ואליה ואל ספסלי בית המדרש הם שבים לאחר שירותם הצבאי. נתפלל כי רוח זו תשרה בעזרת ה' על כל העם היושב בציון, ויקוים בנו הכתוב במהרה – "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".

  

הרב מיכאל ברום הוא ראש ישיבת ההסדר בשילה ובוגר ישיבת ההסדר הראשונה - כרם ביבנה