לא סטנדרטיים

למרות שהפרסומים סיפרו על מופע של ג'ייסון לינדנר הניו יורקי, תפקידו של הפסנתרן הסתכם בליווי אלון אולארצ'יק, מרינה מקסימיליאן בלומין ורביד כחלני. כך או כך, השילוב בין הג'אז של הנגנים לפופ של הזמרים גילה עולם חדש ונפלא

הילד ההולנדי, שתחב באומץ את אצבעו לחור שנפער בסכר ומנע בכך את הצפתה של ארץ השפלה, היה מושא להערצה יוקדת בילדותי, אבל הפך במהלך השנים, ככל שהתבגרתי, למשל לאומי, חברתי, כלכלי ותרבותי שהתרסק. התפוררות הגוש המזרחי, אירופה הקורסת תחת עול מהגריה, נפילת החומות בין מערב ומזרח, רשת האינטרנט וסניף מקדונלד'ס בבייג'ין הן רק מספר דוגמאות.

אלון אולארצ'יק. חיבה ידועה לג'אז (צילומים: דודו אזולאי)

 

לצד החומות הישנות התקיימו גם חומות וירטואליות תרבותיות, שנראה כי אף הן מתמוטטות בשנים האחרונות. בתחום המוזיקה, למשל, המחיצות בין סוגות שנחשבו בעבר זרות, מרוחקות ומנוכרות האחת לשניה מתפוררות, כך למשל בין הרוק והפופ ובין מוזיקת הג'אז.

 

רוד סטיוארט ובריאן פרי, למשל, רוקיסטים גאים בדימוס, שרים בשנים האחרונות את מיטב הסטנדרטים מספר השירים האמריקאי. לעומתם, Bad Plus האמריקאים, טריו ג'אז לעילא ולעילא, ביצעו פרשנויות מרתקות משלהם לשירים של נירוונה, רדיוהד ואפילו אבבא. ואצלנו? אבישי כהן, אולי מוזיקאי הג'אז הישראלי המצליח ביותר בעולם, פצח בקריירת סולו פופית כשהוציא את האלבום "שעות רגישות". גם הסקסופוניסט אלי דג'יברי הקליט בעבר שני שירים והוכיח שבהחלט יש לו עתיד גם כזמר.

מרינה מקסימיליאן בלומין. הוכיחה שאין בלתה

 

שתי הופעות מצויינות ביומיים האחרונים הוכיחו כי בהחלט מדובר בדרך דו-סיטרית. ביום שלישי בצוללת הצהובה בירושלים הייתה זו מיקה קרני ששרה ממיטב להיטיה, מעובדים למקצבים גרוביים במיוחד. הופעתה של קרני הייתה במסגרת סדרת המופעים "לא סטנדרטים", פרויקט משותף של הצוללת הצהובה והקרן לירושלים, המפגיש בין הרכב הג'אז של הצוללת, "אנסמבל הצוללת הצהובה" לבין יוצרים וזמרים ישראלים.

 

הקהל זכה להכיר צדדים אחרים של קרני, שהודיעה מראש לקהל שהכינה תוכנית לסולואים של חבריה להרכב משום שפשוט אינה יודעת כזמרת רוק, מה עושים במצב כזה מלבד לנענע בראש ומעט בגוף. אז כאשר נמאס לקרני לעמוד ולנענע לקצב המוזיקה היא פשוט החלה לטאטא את הבמה או לקרוא עיתון.

כחלני עם אולארצ'יק ולייבוביץ'. התגלית הענקית של הערב 

 

אתמול בערב (ד') במועדון הזאפה בהרצליה, היה זה המארח אבי לייבוביץ' שהציג את אלון אולארצ'יק ומרינה מקסימיליאן בלומין, שני זמרים שחיבתם לג'ז ידועה למדי (וגם יודעים מה לעשות באמצע סולואים ארוכים) ואת רביד כחלני המצויין, שלייבוביץ' הפיק את אלבומו החדש. לייבוביץ', אגב, הוא דוגמא מצויינת לאיש ג'אז שחי את שני העולמות: לצד ההופעות עם האורקסטרה שלו הוא משמש גם כמפיק מוזיקלי לזמרים כמו חוה אלברשטיין ושאנן סטריט. בניגוד לפרסומים, כאילו זהו מופע של הקלידן המצוין ג'ייסון לינדנר, שהגיע מארצות הברית, תפקידו הסתכם בעיקר בליווי שלושת הזמרים. לצדו היו לייבוביץ' בעצמו על טרומבון ורון אלמוג בתופים.

 

לינדנר הצליח, למשל, לסלסל יפה עם הפסנתר שלו בעיבוד הג'אזי ל"שני חלקים בתוך השלם" ולהתפרע מוזיקלית עם לייבוביץ' ואולארצ'יק ב"בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי". הסולואים של ליבוביץ', ככל שנמשך הערב, היו טובים יותר ויותר. חובבי ג'אז יודעים להעריך את הטרומבון והיכולות שלו ולייבוביץ' הוא שגריר מצויין של הכלי הזה. חבל שדווקא "בואי נתחבק", השיר הכה המושלם של אולארצ'יק, קיבל טיפול של בלוז איטי מדי ולא מספק כלל.

מקסימיליאן בלומין ולינדנר. ביצוע מצמרר ל-"Round Midnight" 

 

כשעלתה מרינה מקסימיליאן בלומין לבמה, היא הוכיחה שוב שאין בלתה. היא שרה נפלא את "Caroline Says" של לו ריד (עם רון אלמוג בגיטרה) ולאחר מכן הציגה לראווה את הפנינה של המופע: "Round Midnight" של ת'לוניוס מונק, בדואו עם לינדנר. יש מאות ביצועים לסטנדרט הנפלא הזה, ווקאליים ואינסטרומנטליים, חלקם מצוינים וחלקם משעממים. הביצוע של מרינה אתמול היה מצמרר, מרגש, אמיתי ומרטיט. כפרפורמרית, מרינה עוד צריכה להתאפס על עצמה, אבל מבחינת רגש וקול, יש שם הכל.

 

ההפתעה, והתגלית הענקית של הערב הזה עבורי, היה רביד כחלני, שחקר בשנים האחרונות את המרחב הברברי ההיסטורי באפריקה. הפרויקט שלו, "Desert Blues", הוא מסע שורשי-אמביינטי ומלא השראה לאותו מרחב מוזיקלי, מובא על מצע ג'אזי של קטעים מסורתיים בשפות המקור (כגון הטמאשק המדובר בפי שבט הטוארג בסהרה או הבמברה, ניב מקומי במאלי) לצד עברית ודיאלקטים ערביים מאוריים, תימניים ונובים, אותם הדגים אמש.

לינדנר. מסלסל יפה את "שני חלקים בתוך השלם" 

 

אחרי אולארצ'יק ומרינה הפופיים, מוזיקת העולם של כחלני נתנה תנופה חדשה למופע הטעימות הזה בזאפה, והוכיחה שבעולם החדש והנפלא של המוזיקה, גר ת'לוניוס מונק עם רביד כחלני ואולארצ'יק

 עם לייבוביץ' ירבץ.

 

בהדרן העניק לינדנר סוף סוף קטע מקורי משלו, "Five Elements". מי שרוצה לחוות מופע שלו נטו, במסגרת רביעיית ג'ייסון לינדנר, יוכל לנצל את ההזדמנות הערב (ה') בבית שפירא בפתח תקווה. ביום למחרת יתקיים מופע נוסף של אבי לייבוביץ' והחברים בזאפה תל אביב.