צירוף מקרים נדיר התרחש השבוע באגף ועדות הכנסת. בחדר הוועדה לפניות הציבור גולל איש עסקים טרגדיה אישית, שחשפה פרצה מסוכנת במנגנון הגנת הפרטיות של לקוחות הבנקים. 290 אלף שקל נמחקו מחשבון הבנק שלו בלחיצת כפתור שגויה של פקיד רשלן. הצ'קים שנתן חזרו "ללא כיסוי", ומיד דבק בו הכתם המביש של "סיכון עסקי", שאיננו ראוי לקבל אשראי. השם הרע עשה לו כנפיים, ועסקיו על סף קריסה.
כמעט במקביל, בחדר הסמוך של ועדת הכלכלה, החל דיון בחקיקה צרכנית חדשה שאמורה להגן על המוניטין של מבקשי האשראי מפני טעויות שכאלה. החקיקה נועדה להרחיב את שוק האשראי החוץ-בנקאי לצרכנים פרטיים, משקי בית כמו גם עסקים קטנים ובינוניים. הציבור הזה מקופח במתן האשראי הבנקאי, לעומת העדיפות שניתנת למגזר העסקים הגדולים, מה שדוחף את המקופחים להסתכן בהלוואות מהשוק האפור היקר.
אלא שהצעד הממשלתי המבורך כבר גורר אזהרות שמא הכוונה הטובה לשכלל את שוק האשראי, תערער עוד יותר את ההגנה על הפרטיות של לקוחות הבנקים. חשש לא מבוטל על פניו, אבל מניעיו חשודים כשהוא עולה מצד הבנקים. עלעול בארכיון מגלה כי לבנקים יש היסטוריה של מלחמות בקטע הזה. שוב חוזרת ועולה האפשרות שלא טובת הלקוחות לעיניהם כמו הדאגה לעסקיהם שייפגעו מהרחבת התחרות בשוק האשראי.
זירת המאבק הוא חוק שירות נתוני אשראי שהתקבל לפני 8 שנים. החוק פתח את השוק לכניסת חברות פרטיות שינפיקו בתשלום לנותני האשראי דו"חות על יכולת הפירעון של מבקשי האשראי. במקור הן הוגבלו לאיסוף מידע שלילי על חדלי פירעון, מכונס הנכסים הרשמי (של פושטי רגל), לשכות ההוצאה לפועל, בנק ישראל (הרשימה השחורה של נותני צ'קים ללא כיסוי), בתי משפט וכן בנקים וחברות כרטיסי אשראי.
במהלך החקיקה, בשנת 2002, דרשו נציגי החברות הפרטיות המועמדות להיכנס לשוק לאפשר להן לאסוף גם מידע חיובי על לקוחות שעומדים בתנאי האשראי, ולא רק על מי שנגדו נמצא מידע שלילי. הבנקים התנגדו בשם ההגנה על הפרטיות, והחשש שהחברות יסחרו במידע החיובי למטרות אחרות. הם ניצחו. איסוף המידע החיובי הוגבל למידע על מסגרות האשראי ולאשראי שניתנו ללקוח בעבר. אף מלה אם פרע את ההלוואות שקבל.
מטרות החוק המוצהרות, מלבד מתן כלים להערכה נכונה של סיכוני האשראי, ושיפור מוסר התשלומים, היו להגביר את התחרות בשוק האשראי הצרכני ליחידים בהכנסת שחקנים חדשים לשוק ושיפור מצב הבנקים הקטנים. המטרות לא הושגו, למרות ואולי בגלל רפורמת בכר. התקנות הראשונות נכנסו לתוקף ב-2004 אחרי פשרות שסירסו אותן בתירוץ של "הגנה על פרטיות לקוחות הבנקים".
בשוק פועלות היום 3 חברות ברשיון מלא ועוד אחת ברשיון חלקי. עד כה הנפיקו כ-300 אלף דו"חות. כמות אפסית, לדבריהן, לעומת הפוטנציאל החזוי. השבוע הודו שהשקעות המיליונים שלהן בעסק לא השתלמו עד כה והאופק לא ורוד, למרות שהיום ניתן להן לאסוף גם מידע חיובי בהסכמת הלקוח שנגדו נאסף מידע שלילי, לאיזון התמונה. "החוק לא חלחל לתודעה בגלל המידע הדל והלא אפקטיבי מלבד הביורוקרטיה הכרוכה בהשגתו שהיא דרך ייסורים בפני עצמה". התלונן עו"ד דן פרידלנד נציג אחת החברות.
השבוע נפתח סיבוב חדש במאבק על החוק. הפעם סביב קובץ תקנות חדשות של שר המשפטים שהוגשו לאישור הפורום המשותף של ועדות הכלכלה וחוקה חוק ומשפט. מטרתן להגדיל ולשכלל את שוק האשראי הצרכני. התקנות נוסחו על פי המלצות שהמשרד הזמין מעו"ד דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. הוא שקד עליהן מספר שנים. התנגדות הבנקים מוכרת לו כשפתח בהליכים להגבלת ריכוזיותם בפרשת העמלות.
"הברירה שלי אחרי הפשרות שסירסו את החוק היתה להבין שלא תהיה תחרות באשראי החוץ-בנקאי ולזרוק את החוק לפח האשפה, או לשפר ולשדרג אותו. משרדי המשפטים והאוצר בחרו בדרך השניה. התקנות הן הדרך המהירה להשיג לפחות חלק מהמטרה השאר יושג בתיקון החוק גופו בתהליך ממושך יותר", אומר שטרום.
בנייר עמדה שהגיש למשרד הוא קובע כי משק האשראי הצרכני עדיין נשלט בידי הבנקים ונמצא בפיגור עמוק למרות שהלווים הצרכנים נחשבים לבטוחים יותר מהלווים העסקיים. בעוד שבאשראי לעסקים גדולים, הבנקאי והחוץ-בנקאי התפתחה תחרות משמעותית בעשור האחרון, בעיקר בעקבות רפורמת בכר, התחרות באשראי הצרכני נותרה מאחור.
שטרום מצביע על השחקנים הנוספים שמסוגלים להעמיד אשראי לצרכן הקטן כמו: קופות הגמל וקרנות הפנסיה, חברות ביטוח וספקים גדולים. "הם לא נכנסים למשחק בהעדר מידע מלא ובדוק על הרקע של הלווים הקטנים, שלא ניתן להשגה בכלים הקיימים של החוק. הוא לא מאפשר דירוג של סיכוני האשראי - נתון חיוני בכל תיק - והתוצאה היא פחות אשראי צרכני וחלוקה מעוותת של העוגה כשאין אבחנה בין לווים רעים לטובים.
מי נפגע מהעיוות הזה? הצרכנים משכבות הביניים והשכבות החלשות שהבנקים דוחים ודוחפים אותם לכרישי השוק האפור, בהעדר מידע על יכולת הפירעון שלהם או שהם חסרי נכסים או מקום עבודה מסודר. "מסורבי האשראי הם סימפטום מובהק למשק אשראי מפגר ופרימיטיבי", אומר שטרום. "פקידי האשראי בבנקים אינם חייבים לנמק את החלטתם למרות שאין להם פרמטרים מובנים וכמותיים".
הוא מתמצת את הליקויים הקיימים בחוק: התחרות על הצרכנים הטובים בעלי יכולת פירעון מסורסת בגלל שאין בכלל דיווח על מידע חיובי בזכות עצמו אלא רק בצמוד למידע שלילי על אי עמידה בתנאי האשראי. בקטע הזה, אפילו המידע המוגדר כחיובי איננו חיובי. הוא מפרט את ההלוואות שנטלת ולא אם החזרת אותן. גם המידע השלילי מגיע ממקורות מעטים ומועבר באיחור רב, לרוב "אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה".
הליקוי המהותי ביותר הוא שאין במידע דירוג של רמת סיכוני האשראי, כמו הדירוג שניתן למדינות שקובע את שיעור הריבית להלוואות שנטלו בשוקי ההון. אין התייחסות לסכומי החוב, ואם מדובר בפיגורים חד-פעמיים בתשלומים או בפיגור כרוני. הדיווח הוא בשחור-לבן. די במידע שלילי אחד, אפילו אם הוא נובע מתקלה טכנית או טעות אנוש של פקיד הבנק, כדי להשחיר את המוניטין של צרכן האשראי. המקרה המתואר למעלה של הלקוח ש-290 אלף שקל נמחקו מחשבון הבנק שלו, איננו חריג.
התקנות החדשות מעגנות את המלצות שטרום לדירוג רמות הסיכון לפי מודל אובייקטיבי עם פרמטרים שקופים לציבור, ושקלול תמונת המידע השלמה תוך הפיכת המידע החיובי החלקי לחיובי מלא של ההלוואות ופירעונן. עוד מוצע להעלות את רף המינימום לדיווח שלילי שלא יפחת מ-10,000 שקל, ולגוון את מקורות המידע בהוספת חברות ביטוח וחברות גדולות המספקות מוצרים ושירותים (חשמל, גז, טלפון, טלוויזיה וכו').
צרכים חיוניים נוספים שחייבים להיות נלווים לתקנות הם הסרת החסמים הביורוקרטיים שבדרכים לאיסוף המידע, והגברת הפיקוח על חברות נתוני האשראי, השימוש שנעשה במידע ואבטחת מאגרי המידע. מערך הפיקוח הקיים ברשות למשפט וטכנולוגיה שהוקמה במשרד המשפטים הוא בדיחה. רק 4 מפקחים בפועל.
בנקודה זו חייבים לחזור לסיפור שבו פתחנו כדי לסגור את המעגל. עו"ד רבקה דב"ש, מנהלת מחלקה ברשות, נדרשה להגיב בוועדה לפניות הציבור על תלונת הלקוח שכספו נמחק מחשבון הבנק שלו. הוא טען כי שמו הוכתם במערכת הבנקאית, בגלל דליפה ממאגר המידע של הבנק. בנק ישראל ואיגוד הבנקים שיערו שמדובר בטעות אנוש חריגה. עו"ד דב"ש העידה על העיסה החמוצה שתחת ידי הרשות המפקחת.
היא הודתה כי חוק הגנת הפרטיות, אשר חל על כל מאגרי המידע כולל של הבנקים, "לא ברור מספיק ולא מתאים לעידן הנוכחי ובכוונתנו לשנות אותו". בינתיים הרשות טרם פרסמה הנחיות רלוונטיות לבנקים. הם יפורסמו רק בשנה הקרובה. לרשות גם אין כוח אדם מספיק - כאמור 4 מפקחים בסך הכל - לביצוע אכיפה בנושא.
הבנקים מנסים להיאחז בענף הדק הזה בסיבוב הקרוב של מאבקם בתקנות החדשות של חוק שירות נתוני אשראי. הדיון בתקנות לגופן יתחיל בשבוע הבא. שטרום מאבחן את המניע הישן של הבנקים לסרס גם את התקנות האלה כדי לחסום כניסת מתחרים שייקחו מהם את השליטה המקפחת באשראי לצרכנים הקטנים. "התירוץ של פגיעה בפרטיות הלקוחות כבר שחוק והוא בסך הכל עלה תאנה".