הם חיכוי לי על הבוקר ליד שער בית הספר - מוטרדים ומזועזעים. ברגע שנכנסנו לחדרי האב התפרץ: "תראי, את הדברים הללו הבת שלי קיבלה במסנג'ר. העתקתי אותם כדי שתוכלי לראות במו עינייך..." הוא היה חיוור מאוד ועיני האם היו אדומות מבכי. הסתכלתי על הפתק שהגיש לי. היו כתובות בו מס' שורות מטרידות:
"אני אוהב אותך ורוצה ל... אותך.
שתדעי לך שאת הכוסית של השכבה.
ה... שלי גדול כמו הבטן של נירית השמנה.
אני מקווה שיש לך... מספיק גדול בשבילי ובשביל החברים שלי".
הוריה של רוני (כל השמות בכתבה בדויים) נדהמו מהלשון הגסה והבוטה. רוני, שהיתה בעצמה מזועזעת מההודעה שקיבלה אתמול במסנג'ר, הראתה אותה מיד להוריה. הם ביקשו שתהיה התערבות מיידים וטיפול מקצועי בנושא.
ברור ומובן מאליו שעל כולנו להיות עירניים ולשים לב לתכנים המיניים שילדינו נחשפים אליהם באינטרנט, תוך כדי גלישה באתרים שונים, אבל עכשיו העניין קיבל משמעות נוספת: גם התכתבות תמימה בין חברים במסנג'ר מסוכנת לילדינו.
מי עומד מאחורי כתיבת שורות אלו? מה מטרותיו? האם מדובר בפדופיל או סוטה מין מסוג אחר?
יידעתי את מנהלת בית הספר ששיתפה גם את מחנכת הכיתה. שלושתנו נכנסנו לכיתה בה מדובר. שוחחנו עם התלמידים באופן כללי (בלי להזכיר שמות ובלי להסגיר את המקרה). ניסינו לבדוק איתם שתי שאלות מרכזיות: האם התופעה של כתיבת גסויות ורמיזות סקס במסנג'ר מוכרת להם? האם יש ביניהם ילדים שנחשפו לתופעה הזו?
הכיתה הייתה כמרקחה. כולם דיברו יחד. היו התפרצויות כעס לצד צחוקים נבוכים ודמעות. הילדים שיתפו אותנו בכך שהתופעה מוכרת. היו ילדים שסיפרו על כך שיש תלמידים ש"סוגרים חשבונות" דרך המסנג'ר עם תלמידים שהם כועסים עליהם, שיש הרבה ברוטאליות בהתכתבויות וגם הרבה רמיזות מיניות.
אחרי בירורים דיסקרטיים ושיחות אישיות עם מספר תלמידים, התברר כי מאחורי הדברים שנכתבו עומדים תלמידים מהכיתה.
ביום למחרת, אחרי השיחה בכיתה, הגיעו לחדרי 2 תלמידות מהכיתה של רוני. הן נראו מתוחות וניכר היה שהן מוכנות בכל רגע להתנצל ולברוח. במהלך השיחה, התברר לי כי הכותבת במסנג'ר, הייתה שירי. אור, התלמידה השנייה (חברתה הטובה של שירי), היא זו ששכנעה את שירי להתוודות בפני על כך.
לדבריהן, שירי עשתה זאת כי רוני "מרימה את האף" אחרי שיוני עזב את שירי למענה. לאורך כל הפרשה אור תמכה בשירי וידעה על מעשיה. היא חשבה ששירי צודקת בדרך שבחרה.
שירי הגיבה לשאלותיי בבכי והתנגדה ליידוע הוריה. "אל תספרי להם, בבקשה. הם יענישו אותי. זו תהיה בושה גדולה עבורם..." הסברתי לשירי שהמעשה שלה חמור ושאני חייבת ליידע גורמים נוספים על המקרה. הבטחתי לעזור לה ולתמוך בה בהמשך.
מה גרם לשירי לכתוב דברים כאלה במסנג'ר? האם זו קנאה רומנטית? האם לפי סגנון הדברים יתכן ששירי עצמה הייתה קורבן למעשים מיניים שלא מותאמים לגילה?
כדי להיות בטוחה שלא מדובר בכך ששירי היא קורבן לפגיעה מינית, פניתי להתייעצות עם הפיקוח, השירות הפסיכולוגי ופקידת הסעד. להחלטתה של פקידת הסעד, הגיעה חוקרת ילדים לבית הספר כדי לשוחח עם שירי. חוקרת הילדים שללה את האפשרות ששירי הייתה קורבן לפגיעה מינית. מצד אחד, שמחתי שלא מדובר בפגיעה מינית. אבל מצד שני, היה ברור שחייבים לפעול בשני מישורים כדי למגר את התופעה הזו. המישור האישי: שיחות עם שירי ושיחות עם אור, והמישור הקולקטיבי: תלמידי בית הספר.
ביסוד הקנאה הרומנטית, עומד הפחד להפסיד משהו בעל ערך לטובת אדם שלישי. זהו רגש קשה, היות ומעורבת בו פגיעה קשה ביותר בדימוי העצמי שלך. שירי חוותה את אחד הרגשות הקשים שמלווים את האהבה - הקנאה הרומנטית. החידוש במקרה זה היה שהיא השתמשה באינטרנט ככלי ניגוח הרסני ומרושע, כדי להתגבר על רגשות הנקם שהתעוררו בה.
האינטנרט מאפשר לנו להתבטא בצורה אנונימית ולהסתכן פחות כשאחנו חושפים את רגשותינו בפומבי. לכן יש ערוצי תקשורת ברשת (בלוגים או טוקבקים וכד'), בהם אנשים מתבטאים ללא עכבות, בצורה קיצונית ובבוטות יתר. לאור זאת, יש מספר עצום של ערוצי שנאה ברשת ולכן הרשת מהווה גם פיתוי גדול לאנשים, באותם מקרים שיש להם רצון לכך, להשתמש בכלי זה כדי להעניש, לנקום, "לחבוט" ולהרע.
בשיחותיי עם שירי וילדי השכבה, הדגשתי את הסכנות והפיתויים של הגלישה באינטרנט, אבל יותר מכל, חשוב היה לי לתת להם כלים איך להתמודד עם רגשות של כעס, קנאה, שמחה לאיד, חיזור אובססיבי וחשבונות אישיים כלפי הקרובים להם. אני מאמינה שכאשר יש מודעות לרגשות שלנו ולנזק של המעשים שבאים בעקבותיהם, אנחנו חושבים פעמיים לפני שאנחנו פוגעים. הדרך המוסרית עוברת דרך המודעות למצבים, להתנהגות שלנו כשאנחנו מתמודדים איתם ולהשלכות של התנהגות זו עלינו ועל סביבתנו. במיוחד במצבים שיש בהם פיתוי לפגוע, במסווה של האנונימיות.
שירי ורוני הגיעו אלי לשיחות. המתח בין הבנות הופשר. הן למדו לסלוח אחת לשנייה ו"לצמוח" משם לתובנות על מהות החיזור והאהבה כמו גם על רגשות: תסכול, קנאה ושמחה לאיד. לאורך כל התהליך הורי הבנות היו מיודעים על התהליך שנעשה, וקיבלו כלים להתמודד עם המקרה.