כשהיינו ילדות קטנות, היינו נוסעות עם אמא וסבתא לרחוב ביאליק ברמת-גן, מעוז היקים באותם ימים. במרכז הרחוב, פחות או יותר מול העירייה, מאחורי החנויות, היה בניין ובו שכנה הספרייה הגרמנית. בחצר היו עצי אקליפטוס ענקיים עם שורשי אוויר עצומים. בכניסה לספרייה, הייתה גזוזטרה, שתמיד הייתה מאוכלסת במספר רב של חתולי רחוב. בתוך הספרייה היה ריח כבד של שֶלַק (דבק עשוי שרף עץ) מעורב בריח האקליפטוסים.
מהספרייה היינו עוברות לחנות הנעלים, "נעלי נוער", שם היינו מקבלות נעלי לק חגיגיות, נעלי חורף סגורות או סנדלי נמרוד, לפי העונה והצרכים. בסיום הקנייה קיבלנו בלון, עם שם החנות, על מקל מפלסטיק. משם היינו ממשיכות לחנות הגלידה, הצמודה. למיטב זיכרוני, לא היה לה שם. מסגרת חלון הראווה ודלת הכניסה היו צבועות בוורוד אפרסק ובפנים היה ניחוח קל של מתיקות חלבית. מול הדלת, היו מכלי ענק מנירוסטה, שם התרחש הכל. הבעלים שאת שמו לא ידענו אף פעם, היה מייצר את הגלידה בעצמו במקום. מאחורי דלפק הזכוכית עמדו המוכרות ומאחוריהן, גבוה על הקיר, היה תלוי שלט ועליו שמות הטעמים. המוכרות היו מבוגרות ולא אהבו שמתמהמהים בהזמנה. כך יצא, שלא פעם הזמנתי מהר וללא מחשבה את הטעם הראשון שעלה לי בראש, כי נשמרתי מתגובתן.

(צילום: נורית טל)
לעיתים הביקור ברחוב ביאליק, היה במטרה שונה. הליכה לקצב. בקצה הצפוני של הרחוב, באזור הכשרת הישוב, היה קצב, שעיקר עיסוקו עופות. עופות טריים ועופות בגריל. לאותו קצב הייתה מומחיות נוספת, בלינצ'ס תפוחי אדמה. הבלינצ'ס היה מגיע כשהוא עטוף בחציו בנייר שעווה. הפה היה מתמלא ריר, והידיים היו נוטפות שומן. ריח הבלינצ'ס וטעמו, טעם גן עדן, היו מתערבבים בריח העופות בגריל. יתכן שהבלינצ'ס טוגן בשומן שטפטף מהעופות, שהסתובבו בגריל. נשארתי עם געגועים לילדות, לחתולים, לגלידה ולבלינצ'ס קריספי, שומני בריח של עוף בגריל.
מתכון זה לבלינצ'ס מנסה להתחקות ולשחזר את הטעמים של הבלינצ'ס של האגדי. כמובן שאצל הקצב של אותם ימים, מפאת הכשרות, לא היה שם סיכוי, שהייתה מעורבת גבינה במילוי
המרכיבים (לכ-14 יחידות):
לבלינצ'ס:חבילה של עלי סיגר
1/3 כוס שמן זית
למלית:
6 תפוחי אדמה אדומים (דזירה), בינוניים
1 בצל
30 גרם חמאה
1 חבילה גבינת טוב טעם או גבינה לבנה 9%

(צילום: נורית טל)
אופן ההכנה:
נורית טל מפרסמת את בלוג האוכל "תופינים"