תערוכה: משוררת, ציירת וספר הזוהר

מפגש בין המשוררת אורנה רב-הון לצלמת צילה שוהם במרכז לקבלה הוליד תערוכה משותפת של שתיהן, בסימן ספר הזהר. רב-הון: "בלי הקבלה לא הייתי בחיים היום"

פגישה לא מתוכננת בין הצלמת צילה שהם למשוררת ארונה רב-הון במרכז לקבלה, הולידה תערוכה משותפת בשם "כף הקלע", שתיפתח ב-5 בינואר בגלריה שהם, תל אביב.

 

מקור ההשראה עבור שתיהן היה "ספר הזהר", המהווה סולם לעלות בו לעולמות עליונים, ובבסיס התערוכה עומדת האמונה שהאדם הוא האדון לגורלו.  התערוכה עצמה היא שילוב בין פיסול קרמי ושירה, המשחק על הניגודיות ואי הניגודיות בין הרוח לחומר.

מה אביגיל אמרה לדוד?

 

"כף הקלע" הוא מושג קבלי, המתאר את יסורי הנפש הנקלעת כמו אבן בתוך כף הקלע, נקלעת בין העולם הפיזי, על תאוותיו החומריות, ובין הכמיהה העזה שלה לחזור אל מקורה, אל עולם אינסוף ממנו נחצבה. המונח עצמו לקוח מתוך דברי אביגיל לדוד בספר שמואל: "וֱהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע" (שמואל א' פרק כה' פסוק כט').

 

"שתינו תלמידות ותיקות שלומדות קבלה די הרבה שנים, ומיישמות, או לפחות משתדלות ליישם את העקרונות שלמדנו בחיי היום יום שלנו. קבלה אינה איזו שהיא מודה או טרנד. הקבלה קיימת אלפי שנים, והיא בעצם נשמת היהדות, אותה נשמה שכמעט כל העם היהודי התנתק ממנה", אומרת רב-הון.

תערוכה של התחבטות הנפש, והגוף

 

"התחלתי ללמוד קבלה מתוך סקרנות, ודי מהר הבנתי שלימוד הקבלה עבורי הוא שאלה של חיים ומוות. איני יודעת

אם לא הייתי לומדת קבלה אם הייתי בחיים היום. עד כדי כך המצב שלי היה חמור. אם כך, עבורי ועבור אנשים רבים, וצילה שוהם בתוכם, הקבלה היא פשוט דרך חיים", מוסיפה רב-הון.

 

רב הון טוענת כי למעשה רק לימוד של דרך רוחנית יכול לחלץ את האדם מכלא הגוף, ולשחרר את הנשמה לחירות אליה אנו כולנו שואפים. "בתערוכה הזו ביטאנו שתינו את התחבטות הנפש שלנו בין התאוות הפיזיות של הגוף ובין הכמיהות הרוחניות של הנשמה. כל אחת ביטאה זאת בדרך שהכתיב לה כשרונה".

 

קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה/ אורנה רב הון

בהשראת הזוהר הקדוש, פרשת "צַו"

 

מְקַטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה

לְהַקְרִיב מִזְבֵּחַ הַתַּחְתּוֹן

לַמִּזְבֵּחַ הָעֶלְיוֹן

לְקַשֵּׁר אוֹתָם בְּקֶשֶׁר הָאֱמוּנָה

עִם רֵיחַ הַקְּטוֹרֶת

הַדַּקָּה מִן הַדַּקָּה

 

כֹּהֶנֶת אֲנִי בְּמִקְדָּש לִבִּי

מְמָרֶקֶת אֶת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת

מַזְהִירָה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב

 

קוֹשֶׁרֶת אֶת כָּל הַסְּפִירוֹת

בְּקֶשֶׁר אֶחָד

סֻלָּם יַעֲקֹב

בּוֹ יַעֲלוּ וְיֵרְדוּ מַלְאָכַי

בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.