כמו מעסיקים רבים, גם חברות הביטוח נוהגות להחתים את המבוטחים על מכתב ויתור כתנאי לקבלת כספי התגמולים. בחלק ממכתבי הוויתור שמבוטחים נדרשים לחתום, אף קיימת התנייה על הסמכות המקומית בתביעות עתידיות. כלומר, חברת הביטוח שולחת את המבוטח לתבוע במקום מרוחק ממקום מגוריו של המבוטח על מנת להקשות עליו את ההליך המשפטי.
מכתב ויתור או כל הסכם הכולל תניית ויתור בגין תביעות עתידיות יקבל תוקף מחייב רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית, כך קבע בית המשפט. יחד עם זאת, במקרים בהם העובד הוא זה שהתקשר עם המעסיק ואף הוא זה שערך חישובים באשר לתועלת שיפיק מחתימה על כתב הוויתור, בית הדין ייתן תוקף למכתב הוויתור.
במקרה של פרישה מעבודה, אם נקבעו תנאי פרישה לא שוויוניים בין העובדים, בית המשפט פסק כי מרחיבים את הנסיבות בהן לא יינתן תוקף לכתב הוויתור. כך גם בחתימה שנחתמה תחת אילוץ - אינה ברת תוקף, או ויתור בשל אי ידיעה על זכויות. בג"צ פסק גם שתנאי פרישה מפלים סותרים את תקנות הציבור ואין תוקף לכתב ויתור במסגרת הסכם מפלה. אין זה אומר כי מכתב ויתור אינו בר תוקף בכל מקרה: כך כאשר יש הסכם פרישה מרצון ואשר תנאיו טובים יותר מהתנאים הרגילים בית הדין יטה לאשר את כתב הוויתור.
באופן כללי, ניתן לומר כי המקרים שבהם בין הדין יטה שלא לאשר את כתב הוויתור ואף לפוסלו, הם במקרים שנפל פגם מהותי בתוכן המכתב או שבית הדין השתכנע כי החותם עליו, לא קיבל הסבר ולא הבין את תוכנו וכי מכתב הוויתור אינו נהיר וברור לחותם. בפסה"ד קנטי אף נקבע קריטריון שבו החותם צריך לקבל חשבון מפורט בגין הסכומים שישלמו לחותם בעת החתימה.
לסיכום, נמצאנו למדים כי אין זה סוף פסוק למי שחותם על מכתב ויתור זכויות בנסיבות מסוימות וכי בית הדין לא יכריע בעניין השלכותיו של מכתב הוויתור ללא בירור העובדות שהביאו את החותם לחתום על מכתב הוויתור.
הכותב הוא יועץ פנסיוני, משפטן ונציג ציבור בבית הדין לעבודה