סינתיפאדה: מסע בין המסגדים של אורומצ'י

שלטונות סין עושים הכל כדי לנתק את שינג'יאנג מהעולם. בשנה שעברה פרצו שם מהומות אלימות שבמהלכן רצחו מוסלמים קרוב ל-200 סינים. אלפים נעצרו. הארץ עדיין סגורה. כתב ישראלי ביקר שם וחזר עם עדות בווידאו. רשמי מסע בארץ האינתיפאדה של סין. הסיפור המלא - מחר ב"ידיעות אחרונות"

בלילה חם אחד בשנה שעברה נשלף יאנג צ'ואן־הונג מהמשאית שלו בדרכו הביתה ונדקר בכל חלקי גופו כשהוא בוכה ומתחנן על חייו. בפרפורי גסיסתו ניסה לדבר אל לבם של רוצחיו, אמר שהוא רוצה לזכות לראות את בנו שעדיין לא נולד. "אללה אכבר!" שאג אחד הצעירים שהקיפו אותו - וריסק את ראשו בבעיטה.

 

יאנג צ'ואן־הונג היה סיני. רוצחיו, כמו יתר המתפרעים שהשתוללו באותו לילה באורומצ'י, היו אויגורים, בני המיעוט המוסלמי הגדול ביותר בסין, ששינג'יאנג הייתה להם בית מאז ומעולם, הרבה לפני שהסינים הגיעו לשם בכוחות צבא גדולים וסיפחו אותה לרפובליקה העממית.

 

אירועי אותו לילה היו האלימים והקשים ביותר שידעה המדינה הקומוניסטית מאז אירועי כיכר טיאננמן, רק שהפעם לא היו אלה ידיהם של השלטונות ששפכו את הדם. בפעם הראשונה מאז נכנסו חייליו של מאו דזדונג לארץ הנידחת ורחבת הידיים הזו לפני יותר מ־60 שנה, מצאו עצמם הסינים מתמודדים פנים אל מול פנים ובצורה ברוטאלית עם תוצאות כיבושה.

 

נסענו לאורומצ'י - כתב "ידיעות אחרונות", עיתונאי אוסטרלי ומתורגמן סיני - כמעט חצי שנה אחרי המהומות כדי להבין מה בדיוק קרה שם באותו לילה. מצאנו עיר שסועה, מלאת חרדות. שבוע שלם העברנו בשווקיה ובמסגדיה, הרחקנו מאות

קילומטרים אל הכפרים העלובים שמהם הגיעו רבים מהמתפרעים הצעירים, וחזרנו מתוסכלים ומבולבלים יותר משהגענו. לא רק משום שהכאב והפחד שיתקו את רוב המרואיינים שלנו, אלא בעיקר משום שהמשטרה הסינית עשתה כל שביכולתה כדי למנוע מאיתנו לשאול את השאלות הקשות.

 

את הימים האחרונים בשינג'יאנג בילינו תחת סוג של מעצר בית במלון בעיר קשגאר, אחד המקומות הנפיצים במחוז, עם שוטר צמוד שליווה אותנו לכל מקום שהלכנו ומנע מאיתנו לנהל אפילו שיחות חולין עם אנשים ברחוב. 

מגבלות על חופש התנועה. אורומצ'י (צילום: בועז ארד)

 

השטח המכונה היום על ידי הסינים "החבל האויגורי האוטונומי של שינג'יאנג" - אזור שחלקים נרחבים ממנו הם מדבר צחיח הגובל ברוסיה בצפון, במונגוליה במזרח, ובפקיסטן, אפגניסטן, קירגיזסטן, קזחסטן וטג'יקיסטן במערב - שימש במשך מאות שנים כאחת התחנות המרכזיות ב"דרך המשי", ציר המסחר היבשתי שחיבר בזמנו בין אירופה ומדינות המזרח הרחוק.

 

מה שעבר על שינג'יאנג דומה למה שעבר על טיבט: לצד פיתוח מואץ ובניית תשתיות מודרניות במה שהיה פעם אחד המקומות הנידחים והעלובים ביותר באסיה, הציפה הממשלה הקומוניסטית של סין את עריה של שינג'יאנג במיליוני "מתנחלים" סינים כדי לקבע ולחזק את אחיזתה באזור, דיכאה בכוח כל ניסיון התקוממות, ובמשך שנים אסרה מנהיגים ואנשי רוח שהעזו להרים ראש והטילה מגבלות על חופש התנועה וחופש הפולחן הדתי של התושבים המוסלמים.

 

העוצר הצבאי שהוטל על העיר אחרי המהומות בשנה שעברה הוסר, הצלפים ירדו מגגות הבניינים, המשוריינים נעלמו; אבל בלילה אפשר עדיין להבחין בקבוצות שוטרים וחיילים חמושים צועדות בסמטאות המקיפות את הרובע המוסלמי. רשת האינטרנט, שנותקה מיד לאחר המהומות, עדיין מנותקת, ליתר ביטחון, בכל ערי המחוז. מיליון תושבי שינג'יאנג אינם יכולים אפילו לבדוק אימייל, ולאף אחד אין מושג מתי ירימו שוב את השאלטר. רק חברות סחר בינלאומיות גדולות ובנקים קיבלו אישורים להתחבר מחדש. הטלפונים, שנותקו גם הם, חזרו בינתיים לפעול, אבל נכון להיום אי אפשר לשלוח או לקבל הודעות טקסט באמצעותם או לבצע שיחות בינלאומיות.

 

הסיפור המלא על המסע בחבל הארץ המנותק - מחר ב"ידיעות אחרונות".