למה התפשטתי באמצע הרחוב

לעומת חיתוך איברים ללא הרדמה, עדיין מדובר בהקרבה קטנה מצדי. יש לקוות שמשבר ההתחממות העולמית יתחיל לקדם את הבנה שצמחונות כבר אינה שאלה של סגנון חיים, אלא בחירה פוליטית שמסייעת להיחשף וללמוד על נזקי תעשיית הבשר

ברנדט באור פורסם: 16.01.10, 15:37

זה אינו וידויה של אקסהיביציוניסטית שנהנית להתערטל בפומבי, וודאי לא באמצע החורף. אבל יש דברים שבשביל לעורר את המודעות לגביהם שווה לוותר קצת על הפרטיות למשך שעתיים. אחד מהם הוא התעללות ביצורים חסרי ישע. לעומת חיים שלמים בכלוב קטנטן או חיתוך איברים ללא הרדמה, עדיין מדובר בהקרבה צנועה למדי מצדי.

 

ביום זכויות בעלי-חיים הבינלאומי ניסינו להמחיש באמצעות בשרנו החשוף והארוז בניילון כי בדברים הבסיסיים ביותר איננו שונים משאר בעלי-החיים. כולנו חווים באופן דומה כאב ועונג, השתוקקות ופחד. אין סיבה להתעלם מסבלו של אפרוח שנזרק לפח מיד עם בקיעתו (כי הוא זכר, "מאחר-בקיעה" או "סוג ב"), או מסבלה של אחותו (שחותכים את מקורה כדי להפחית את נזקי התוקפנות והצפיפות בלול), רק משום שהם לא זכו להשתייך למין הביולוגי ה"עליון" שלנו.

 

במיצג שערכנו ביקשנו להמחיש כיצד נשללות מבעלי-חיים זכויותיהם הבסיסיות ביותר. פעילה שידיה ורגליה כבולות החזיקה בשלט "הזכות לנוע בחופשיות", במחאה על כליאה במתקנים צפופים כגון "כלובי הסוללה" בתעשיית הביצים. דמות פצועה אחזה בשלט "הזכות לחופש מאלימות", במחאה על האלימות היומיומית שחווים בעלי-החיים בתעשיית הבשר – מחיתוך איברים ללא אלחוש ועד שבירת עצמות בעת דחיסה למשאיות הובלה. פעילה שפיה חסום החזיקה בשלט "הזכות לאכול ולשתות", במחאה על הרעבת תרנגולות בתעשיית הביצים והזנה ברעלנים ובצואה.

 

300 מיליון בעלי-חיים נטבחים מדי שנה בישראל

ג'ורג' ברנרד שואו אמר שהחטא החמור ביותר כלפי בעלי-החיים איננו הרוע אלא האדישות לגורלם. אמירה זו נכונה מתמיד כיום, כשבעזרת כספנו אנו יכולים לדון מרחוק בעלי-חיים לייסורים, ואפילו מבלי להקדיש לכך מחשבה. אדישותנו לפגיעה הנרחבת בבעלי-חיים מטילה צל כבד על יומרת החברה שלנו למוסריות ולקדמה. לצד השקעה אדירה של "חובבי חיות" מושבעים בכלביהם הפרטיים, נרשמת תעלמות מגורלם של בעלי-חיים שדומים להם ברגישויותיהם, אך לרוע מזלם הם אינם משתייכים למועדון "חיות המחמד". 300 מיליון בעלי-חיים נטבחים מדי שנה עבורנו, הצרכנים בישראל, לאחר חיים מלאי סבל כפוי. אנחנו לא יודעים ולא שומעים על זה. משרד החקלאות יכול להמשיך ולשמור היטב על השמנת ועל מכונת החליבה האכזרית שמייצרת אותה.

"אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם?". צילום: ראובן אילת

 

במחזהו "הסוחר מוונציה" שם שייקספיר את המונולוג המרגש והנודע בפי היהודי שיילוק: "ואין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו הנוצרי מאותו הלחם הוא אוכל, באותם כלי נשק הוא נפצע, באותן מחלות הוא מתייסר, באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם?". אותן שאלות בדיוק ניתן וצריך להפנות כיום למשרד החקלאות (ובעצם, לכולנו) בשם כל החיות שנבראו מצוידות בעיניים, חושים, מאוויים ורגשות. האם הן אינן, בדיוק כמונו, סובלות כשהן חולות או פצועות, ונהנות

כשהן שבעות או מתחממות בשמש? אם נדקור אותן – האם לא יסבלו? והאם העובדה שאנו (לפעמים) חכמים יותר מהן, הופכת איכשהו את סבלן לחסר חשיבות?

 

על אף שאנשים מעולם לא צרכו כמויות אדירות של בשר כפי שרובנו צורכים כיום, ולמרות הנזקים הקשים שהדבר גורם לכדור-הארץ, לאספקת המזון לאוכלוסיות הרעבות, ואפילו לבריאותנו – עדיין נתפסת הצמחונות כנושא של "סגנון חיים", בחירה אישית ובוודאי לא "פוליטית".

 

משבר ההתחממות העולמית מתחיל כיום לקדם את ההבנה שצמחונות היא יותר מעניין של אופנה וטעם. יש לקוות שהבנה זו תביא יותר אנשים להיחשף וללמוד על נזקי תעשיית הבשר – בטיפוח חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה ובפליטת גזי חממה; באכזריות לחיות וברעב באפריקה; בזיהום נחלים ממשחטות ובגרימת מחלות לב ושבץ – וישקלו להחרימה.