בחלק הראשון של המדריך הסברנו מהי הבורסה וכיצד מתנהל בה המסחר. כעת נפרט על המוצרים הנסחרים בבורסה והמאפיינים שלהם. בפרק זה נסביר על אחד המוצרים המרכזיים בשוק ההון – אגרת החוב.
איגרת חוב היא נייר ערך המקנה למחזיקים בו זכות לקבל ריביות ואת תשלום הקרן במועדים הנקובים מראש (כלומר, מעין הלוואה שמחזיקי איגרת החוב נותנים לחברה).
אג"ח מהוות אפיק השקעה מרכזי וחשוב למשקיעים רבים ושונים, כגון קופות גמל, קרנות פנסיה וקרנות השתלמות, בנקים, חברות ביטוח, קרנות נאמנות, מוסדות, מפעלים ומשקיעים מקרב הציבור הרחב.
אגרת חוב מונפקת לתקופה מסויימת, כלומר יש לה משך חיים, היכול לנוע משנים בודדות ועד 15 שנה ויותר, תלוי בסוג האגרת. מי שמחזיק באגרת לכל אורך חייה, זכאי לקבל את כל ההטבות שגלומות באיגרת (תשלומי ריבית והקרן). עם זאת האיגרות גם נסחרות בבורסה, והמשמעות היא שאין חובה להחזיק בהן עד ליום הפירעון, אלא שניתן למכור אותן בכל עת.
אג"ח קונצרניות - אג"ח של חברות עסקיות, המונפקות באמצעות הצעה לציבור (תשקיף). מאחר שחברה עסקית חשופה לסיכונים עסקיים, ייתכן שחברות מסוימות לא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן. מאחר שקיים סיכון בהשקעה זו, דורש הציבור פיצוי מסויים על השקעתו, וזו באה לידי ביטוי בתשואה (ריבית) גבוהה יותר.
אג"ח להמרה - אג"ח הניתנות להמרה במניות. אג"ח אלה מונפקות אך ורק על ידי חברות.
אופן ההצמדה - האיגרת צמודה לכוח קניה שקלי (מדד), דולרי, או שאינה צמודה כלל.
סוג הריבית - ריבית קבועה או ריבית משתנה על פי "עוגן" מסוים (ריבית פריים, ממוצע תשואות כלשהו וכו').
אג"ח ממשלתיות צמודות מדד - כלי השקעה ייחודי, כמעט שאינו קיים במדינות אחרות, ונועד להגן על המשקיעים מפני שינויי מחירים. אג"ח זה אטרקטיבי כאשר צפויה רמת אינפלציה גבוהה, מכיוון שהאיגרת מקנה הגנה כמעט מלאה מפני האינפלציה (למעט הפסדי מדד בפדיון).
אג"ח מסוג זה נקראים גליל. והם יכולים להיות מונפקים לתקופה של שנה עד 20 שנה. הריבית קבועה ומשולמת אחת לשנה.
אג"ח ממשלתיות לא צמודות - איגרות חוב אלה אטרקטיביות כאשר שיעור האינפלציה מתמתן. תשואת אפיקים אלה הינה נומינאלית (שאינה לוקחת בחשבון פרמטרים כמו אינפלציה), ולכן יש לבחור האם להשקיע באפיק זה על פי הערכות אישיות לגבי שיעור האינפלציה הצפוי. טווחי ההשקעה באפיקים אלה הם בדרך כלל קצרים.
אג"ח מסוג זה הם: גילון - יכולה להיות מונפקת לתקופה של 1-10 שנים. גילון אינה צמודה, אך נושאת ריבית נומינאלית משתנה הנקבעת על ידי בנק ישראל (הריבית נקבעת על פי שקלול ממוצע שיעורי התשואות במק"מים לטווח של 3-12 חודשים). תשלום ועדכון הריבית בגילון נעשה אחת לרבעון.
שחר - אג"ח הנושאת ריבית קבועה. האיגרת יכולה להיות מונפקת לתקופה של שנה עד 20 שנים. גובה הריבית נקבע מראש לכל משך חיי האיגרת, ומשולמת אחת לשנה.
מק"מ - מלווה קצר מועד המונפק ל-3 חודשים, חצי שנה ולשנה. המק"מ אינו צמוד ואינו נושא ריבית, ומונפק בניכיון (כלומר, במחיר הנמוך לעומת הפדיון העתידי). המק"מ משמש את בנק ישראל כאחד מכלי המדיניות המוניטארית, שמטרתה ספיגת כסף, הזרמתו וקביעת שיעורי הריבית. הנפקת מק"מ נערכת תמיד בימי שלישי בשבוע, כאשר החיוב הכספי מתבצע יום למחרת. פדיון המק"מ יהיה תמיד ביום רביעי בשבוע.
הנפקת המק"מ נעשית באמצעות מכרז על התשואה. לכל סדרות המק"מ יש מספר מזהה המורכב מארבע ספרות. על פי מספר זה, ניתן לדעת מהו תאריך פדיון המק"מ: הספרה הרביעית מציינת את שנת הפדיון של האג"ח, הספרה השלישית מציינת את השבוע שבו יצא המק"מ לפדיון, ושתי הספרות הראשונות מציינות את חודש הפדיון. דוגמא: מק"מ 1028 יצא לפדיון בשבוע השני של חודש אוקטובר 1998.
מרבית האג"ח הקונצרניות משלמות ריבית פעם בשנה. תשלום הקרן נעשה בדרך כלל בתשלומים, לאורך חיי האיגרת.
דירוג אג"ח קונצרניות - חלק מהאג"ח הקונצרניות מדורגות על פי רמת הסיכון שלהן. שיטת הדירוג מתבססת על הערכת הסבירות לפירעון הקרן והריבית על ידי החברה המנפיקה.
בעלי אג"ח להמרה אינם זכאים לדיבידנד המשולם לבעלי המניות, אולם לעיתים בעת חלוקת מניות הטבה, מפוצים בעלי האג"ח על ידי שינוי יחס ההמרה.
מבחינת בעלי המניות בחברה, מהוות האג"ח להמרה כלי לגיוס הון במועד מאוחר לתשקיף, ללא צורך בתהליך ההנפקה. מבחינת מחזיקי האג"ח, ההשקעה מקנה ריבית באופן שוטף וקבוע, ובנוסף ניתנת האפשרות ליהנות מצמיחת החברה על ידי המרת האג"ח למניה.
נכתב בשיתוף מומחי בנק מזרחי-טפחות