כלוב של זהב
השסע של אניסטון, הנוצות של הדסון, עטיפת הצלופן של בולוק, הקשקושים של קידמן, הקשקשים של ברימור. המעצב(נ)ת עשתה סיבוב על השטיח האדום בגלובוס הזהב וחזרה בשביל לנזוף. וגם להחמיא לקייט ווינסלט
לעיתים קרובות, ויש שיגידו מדי, המעצב(נ)ת משנה מצבי רוח לפי מזג האוויר. ככל שחם יותר, כך העצבים רותחים יותר. אבל כשיורד גשם אין מאושרת ממנה, ולשמחתה הגשם הגיע גם אלינו. אבל הלילה הבינה הנ"ל שיש דברים שיכולים בשניה אחת להרוס מצב רוח שנבנה עם טפטוף ראשון, ממש כמו איפסון המטריה בבוידעם, וזה בערך מה שבאות טקס גלובוס הזהב עשו, מעבר להעלאת מפלס החרדה אצל המעצב(נ)ת.
מי שפתחה את האירוע הזוועתי היתה טינה פיי, שגרמה למעצב(נ)ת לגירוד עז עם שמלה במראה צמרתי משהו של זק פוזן. פיי ידועה בכישרונה להיות מצחיקה ולהתלבש איום ונורא, וכמי שזוכה בפרסים על פועלה בתחום הבידור, היא כנראה חושבת שלבוש מחריד מביא לה מזל והיא דבקה בו. החלק התחתון הרחב של השמלה רק מקצר אותה, כשגם ככה היא פטיט, התסרוקת הדודתית מעגלת את פניה שלא לצורך והסנדלים בצבע נחושת פשוט מעוררים בחילה ומשווים לכפות הרגליים שלה מראה של משהו ששייך לספר המוזרויות העולמי. דווקא באזור החזה השמלה מחזיקה אותה מצוין ועושה עמה שני חסדים - אם היתה ממשיכה בקו הצמוד ואפילו בצבע שחור (וכן, אפילו עם הסנדלים האלו) היתה יכולה להצליח הרבה יותר.
מדד החרדה: למישהו יש שקית נייר?
זה, למשל, ממש לא מצחיק. פיי עושות בושות
אחרי שגמעה כמה נשימות עמוקות עם ריח של גשם ונרגעה, פנתה המעצב(נ)ת לכיוון אחר וכבר נמלא אפה בריח של פריחת סיגליות בהירות בדמותה של פרגי, שבהחלט הולכת ומשתפרת. פרגי בחרה בשמלה סגלגלה עם חגורה רחבה שמבליטה את המותניים הצרות, מרימה את החזה ויוצרת גזרת גיטרה מדהימה. בשמלות כאלו צריך לשים לב לאופן שבו מוצג חלק הגוף העליון - לעיתים דחיסה של החזה למעלה יוצרת מראה של בלון נפוח וצוואר קצר. פרגי אמנם משתמשת בשיער הארוך כדי למתן את אזור הכתפיים, אבל הצוואר קצת סובל מזה ואולי דווקא הרמת השיער היתה עושה טוב יותר. בכל מקרה, היא נראית נפלא.
מדד החרדה: דמיינו שאתם בשדה פורח, נושמים אוויר צח (ואז עוקצת אתכם דבורה)
אבל הדברים הטובים באים במנות קטנות ולא נמשכים הרבה זמן. כפגשה המעצב(נ)ת בניקול קידמן וקית' אורבן, היא חשה מיד בטעם המר של האכזבה. קידמן כבר בילתה ברשימת המתלבשות הזוועתיות וגם בזו של אלו שיודעות לבחור נכון, אבל הפעם גיבובי הבד, תוספות התפרים והקשקושים הילדותיים פשוט מחרבשים, ואין מילה אחרת, את השמלה, שהיתה יכולה להיות הרבה יותר מוצלחת אם היתה חלקה משטויות, הכתפיות היו נשארות כמו שהן, וזהו. אפילו הצבע הבהיר מקסים, אבל מי רואה אותו על כל מה שנמצא all over the place?
מדד החרדה: כמו לגלות שהתחפשת לנסיכה יחד עם כל הילדות האחרות בגן. מבאס
בוא, זה בסדר, השמלה שלי לא תאכל אותך. קידמן ואורבן
והצרות פשוט ממשיכות להגיע, הפעם יחד עם קייט הדסון, שהמעצב(נ)ת באמת כבר לא יודעת מה לעשות איתה. הדסון בחרה בשמלה לבנה של מרקזה. משום מה, כנראה נדמה לה שאם היא לובשת לבן היא נראית שזופה. אבל מילא הלבן, מה זה הקן לציפור שמחזיק את החזה שלה? למה צצות משם נוצות? ומדוע התחבושת האלסטית העוטפת אותה כמחוך, מסתיימת במטפחת לבנה? האם יכול להיות שהשמועות על החזרה לזרועותיו של אוון וילסון גרמו לה לחוש בפרפרי חתונה וללבוש שמלה עם שובל שנמצא שם רק כדי להסתבך ברגליים? הדסון צריכה להבין שמעט זה הרבה, והרבה זה באמת מוגזם. שמלה לבנה, אפילו עם שובל - כי אז אפשר לנעול גם קרוקס - צמודה וללא קישוטים, עושה הרבה יותר רושם.
מדד החרדה: תארו לכם חתונה שאין בה רבע עוף ובורקס
הדסון מחביאה ציפורים באזורים רגישים
במצב חרדתי מתקדם, במחשבה שדברים טובים כבר לא יקרו לה, המשיכה המעצב(נ)ת בסיבוב ואז נתקלה בכוכב קטן ומנצנץ בדמותה של ג'ניפר אניסטון שבחרה בשמלה שחורה וצמודה, בלי בלבולי בד ועם שסע שמגיע רחוק. נרגשת ובוכיה נפלה המעצב(נ)ת בזרועותיה של זו, ללא פחד מקרם השיזוף שמרחה על עצמה אניסטון בכמות מבהילה. ג'ניפר יודעת איזה אוצר היא מחזיקה ומתחזקת אותו נפלא: השמלה הצמודה מבליטה בדיוק את מה שצריך, השסע עושה את שלו, ובצירוף התסרוקת הזוהרת המראה כל כך מלבב, שהמעצב(נ)ת אפילו מוכנה לסלוח לה על זה שהיתה צמודה כל הערב לג'רארד באטלר, החתיך התורן של המעצב(נ)ת.
מדד החרדה: החיים שוב נראים יפים
ואניסטון לא מחביאה שום דבר, להפך
הפגישה הבאה הפתיעה לחלוטין את המעצב(נ)ת, שהיתה בטוחה שאניסטון סיימה את המזל הטוב של הערב. אבל אז הפציעה ובאה קייט ווינסלט, שזו ההזדמנות לומר שהיא המנצחת הגדולה של המעצב(נ)ת, לבושה בשמלה יפהפיה של איב סאן-לורן, שחושפת מותניים צרים וקימורים סקסיים. האישה פשוט מכריזה שהיא אישה בלי רעש וצלצולים והיא עושה בחירה נפלאה, כולל כתפייה אחת ופס נוצץ מלמעלה עד למטה. וינסלט מכירה את עצמה, כמו אניסטון, ויודעת מה כדאי להראות. המעצב(נ)ת היתה מעדכנת קצת את התסרוקת, שנדמה שווינסלט דבקה בה מאז ומעולם, אבל זה לא מקלקל בשום צורה את השלמות.
מדד החרדה: אפשר להשליך את הואליום. אבל לא רחוק מדי
המפגש עם אשלי אולסן כמעט שיגר את המעצב(נ)ת לחדר המיון. אולסן לא יודעת להתלבש. נקודה. עזבו לרגע צבעים, מחוכים, תלתלי בדים. בחורה שאמורה להבין באופנה, כחלק יוצר מהתעשייה, צריכה לדעת שאם את קטנה ונמוכה, שמלה ילדותית באורך מעל לברכיים בגזרת בלון ובתוספת אכזרית של בד באזור הכתפיים, פשוט תבלע אותך לתוכה וכל מה שיראו זה את הפן הלא מוצלח ואת הפס השחור בעיניים שמסתתרות מאחורי הררי הבד הכחול. מצד שני, יכול להיות שמדובר בהשקה של בובה חדשה, אבל בימים אלו אפילו ברבי לא היתה מוכנה להתלבש ככה.
מדד החרדה: הנה זה מתחיל שוב
מעניין איפה מסתתרת אחותך, גם בתוך השמלה? אשלי אולסן
כשהמעצב(נ)ת נתקלה במה שהיה נדמה כעטיפת צלופן של פרחים מיובשים, בקע ממנה קול צייצני שברך אותה לשלום. היתה זו סנדרה בולוק, שכנראה הרגישה מאד פסטיבלית ובחרה בשמלה בסגול-מגנטה שקופה משהו מבית בוטגה ונטה. הצבע הסגול מרהיב ומתאים לבולוק מצוין, אבל דוגמת הבד שמשמשת בדרך כלל לוילונות, הופכת את השמלה למשהו פושטי, כאילו ילדים בגן הרכיבו אותה כעטיפה למשלוח מנות. בולוק כבר הוכיחה שהיא יכולה להיות מוצלחת יותר. הפעם זה באמת סתם.
מדד החרדה: יש למישהו שוקולד ממולא?
זה גם עושה רעש של צלופן? בולוק במראה סוכריה
סובלת מחרדת נוצצים המשיכה המעצב(נ)ת בדרכה, עד שנתקלה בדרו ברימור. בתחילה חשבה המעצב(נ)ת שברימור לא שמה לב, ובטעות לקחה איתה ממכונת שטיפת המכוניות כמה מברשות שנדבקו לה לשמלה. השמלה של ורסאצ'ה הופכת את ברימור מבחורה שיקית למישהי שקפצה עליה הזקנה, גם בגלל הצבע ואולי כי שהתה יותר מדי במים במנהרת השטיפה. אם ברימור היתה בוחרת בשמלה ללא תוספת נצנצים, שנראים כמו קשקשי דג, עם כיווצים באזור החזה והבטן וללא המברשות, סביר להניח שמראה האלמוג המיובש היה פוסח עליה והיא היתה נראית טוב יותר.
מדד החרדה: קחו נשימה עמוקה ואל תבלעו מים
יש מצב שהיא ישראלית ש"אוספת" מזכרות מכל מיני מקומות? ברימור
עם צורך עז בשוקולד, חיפשה המעצב(נ)ת מפלט, אבל אז הבינה שמישהו כבר גמר את כל מטבעות השוקולד שקיבלה לחנוכה והשתמש בהן לשמלה. היתה זו כנראה סטלה מקרטני, שיצרה את השמלה המזעזעת הזו עבור אנה פקווין. גזרת השמלה מחמיאה מאוד לפקווין, ותמיד נעים לראות מישהי שגם עם בגדים היא נראית טוב, במיוחד לצופי "דם אמיתי". אבל פקווין נראית כאילו מרחו אותה בסופר-גלו ונתנו לה להתגלגל בערימות זהבים, עלים, נוצות טווס ועוד כמה דברים לא מוסברים. השאלה היחידה שיש למעצב(נ)ת היא איך בדיוק היא הצליחה לעבור בגלאי המתכות?
מדד החרדה: שמישהו ישיג שוקולד ועכשיו!
למה? למה גמרת לי את כל השוקולד? פקווין
זה לא סוד שהמעצב(נ)ת לא מחבבת במיוחד את ג'ניפר גארנר, בעיקר כשהיא בכל פעם עושה את הטעות ונוחתת בקרנית עינה של המעצב(נ)ת בשמלות זוועתיות. הפעם בחרה גארנר בשמלת ורסאצ'ה דודתית משהו, במראה הבר-מצווה של הילד של השכנים, בתסרוקת מנופחת ומטופשת ונראית פשוט מגוחך. השמלה היתה צריכה להיות קצרה יותר, בלי השובל המשתרך מאחור, היא היתה יכולה להיות בצבע קצת יותר מחמיא ואפשר היה להשקיע בשרשרת שתקצר את הצוואר הארוך שהמחשוף לא מחמיא לו.
מדד החרדה: אחנו כבר רגילים
למעצב(נ)ת יש פיג'מות יותר מעניינות מהשמלה שלך, גארנר
למהלומה הבאה המעצב(נ)ת לא היתה מוכנה כלל וכלל, כשהבחינה במראה לא ברור של גיבוב סגנונות של פטרישיה ארקט, שכבר שנים אין משהו טוב לומר עליה. שובל, הדפס טיגריסי, כתפיות לא זהות, בד מנצנץ שנראה כמו שריון אביר - כל אלו בשמלה אחת, זה באמת יותר מדי. הגזרה הצמודה ושילוב הבדים מעבים אותה, הצמידים הגדולים יוצרים מראה של ידיים רחבות, כמו גם הכתפייה השמאלית שלא עושה טוב לזרוע. אפילו החזה המובלט לא עוזר. ארקט נראית כמו מפגן ראווה קרקסי שמשהו השתבש בו. שמלה עם חגורה מתחת לאזור החזה ובד בצבע אחיד נופל ברכות עד לרצפה, היו עושים את העבודה ומבליטים את מה שצריך. פשוט, פשוט, פשוט.
מדד החרדה: התקשרו מגן החיות. מישהו ראה נמר מסתובב ברחובות?
ובמראה הגרוע של הערב: פטרישיה ארקט
(צילומים: AP, AFP, רויטרס)