בכנס אשדוד שהתקיים אתמול נאמו השרים ליברמן ונאמן בזכותה של הצעת החוק של חבר הכנסת דודו רותם (ישראל ביתנו). ההצעה קוראת להעניק סמכות לרבני עיר לנהל גיורים, שיוכרו על-ידי המדינה.
מערך הגיור התאפיין בשנים האחרונות בחוסר מדיניות ומנהיגות, ובהקצנה ההולכת וגוברת של הקשורים בו. 300 מאות אלף זכאי עליה שאינם מוגדרים כיהודים על-פי ההלכה אינם ממהרים להכניס את עצמם לתהליך הגיור, ששוב ושוב נקשרות בו פרשיות קשות - מתחילתו ועד לאחר סיומו.
לכאורה, הצעת החוק מצוינת. מתן כוח לרבני העיר יביא להפרטה של מערך הגיור, מתגיירים יפנו אל רבני עיר מתונים יותר, ובתי הדין, שייווצר אצלם אינטרס לקלוט כמה שיותר מתגיירים, ייעלו את עבודתם וישפרו את היחס אל הגרים. פתרון נהדר. אלא שלפני ארבעה חודשים הובאה הצעת החוק אל הכנסת. שם, בוועדת חוק חוקה ומשפט, נוספה הסתייגות אחת להצעת החוק, הסתייגות שסירסה אותו והפכה אותו ללא יעיל. על-פי אותה התוספת, יוכלו רבני העיר לגייר, אך זאת בתנאי שיקבלו אישור לכך ממועצת הרבנות הראשית.
במועצת הרבנות, צריך להבין, יושבים גם גורמים קיצוניים שכבר היום אינם מכירים בגיורי המדינה, וקל לנחש באלו רבנים יבחרו כרשאים לעסוק בגיור. התוצאה: הצעת החוק עלולה לא רק שלא לשפר, אלא אפילו להחמיר את תנאי הגיור הקשים בישראל. מתן הכוח למועצת הרבנות להסמיך רבני עיר לגיור על-פי שיקול דעתה, רק יחזק את המגמה הקיצונית בעולם הגיור. כשהצעת החוק נראית כך, מוטב היה שלא תוגש כלל.
ונניח שהצעת החוק תעבור, ובדרך נס רבנים מתונים יורשו לעסוק בגיור. האם אכן מאות אלפים ינהרו למחרת אל רבני העיר בבקשה להתגייר? כדי לתקן את המעוות ולנסות להציל את המצב יש לפתוח במסע הסברה מאסיבי על מהות הגיור. יש לרענן את השורות ולוודא שבהרכבי הגיור יושבים דיינים אדיבים ומתונים. יש להעלות את מודעות הציבור הרחב לחשיבות העניין ולגייסו לתמיכה במתגיירים. עת לעשות היא - לפני שיהיה מאוחר מדי.