מה כולל סימון תזונתי?

איך לקרוא נכון את רשימת הרכיבים, למה כדאי לברר מה מקור החלבונים במוצר, ומה למה כשכתוב "60% פרי" - זה יכול להטעות?

על פי החוק, על אריזת המזון חייב להופיע סימון תזונתי, רשימת רכיבים, משקל המוצר, תאריך תפוגה או ייצור והמלצה לאחסון. בנוסף, חייבים להופיע פרטי היצרן, כולל מספר טלפון לקבלת מידע נוסף אודות המוצר או למשלוח תלונה צרכנית.

 

סימון תזונתי אמור לספק מידע על הערך התזונתי הכולל של המוצר. סדר הרכיבים מעיד על כמותם היחסית במוצר, כאשר הרכיב העיקרי ממוקם בראש הרשימה ולאחר מכן בסדר כמותי יורד מופיעים השאר. לדוגמה, בריבה מופיע בהדגשה על גבי התווית ‭60%"‬ פרי‭,"‬ אך כאשר נתבונן ברשימת הרכיבים נוכל לראות שהרכיב הראשון הוא למעשה סוכר. כלומר, הסוכר מהווה מרכיב עיקרי בריבה. ההצהרה ‭60%"‬ פרי" נובעת מכך שחלק מהסוכרים מקורם בפרי.

 

• אנרגיה (קלוריות, קק"ל) - שימו לב, הערך הקלורי מפורט ל‭100-‬ גרם מוצר. בחלק מהמוצרים, כאמור, קיים פירוט של הרכב מנת הגשה, אך במקרים אחרים יש להצטייד במחשבון ולרענן את הזיכרון על ערך משולש מתקופת הלימודים. רק לאחר חישובים אלה נוכל גם לדעת כמה קלוריות באמת "עולה" לנו המוצר.

 

• פחמימות - לעיתים התווית כוללת פירוט של סוג הפחמימות: פשוטות (סוכרים) או מורכבות (עמילנים‭.(‬ בכל מקרה, מומלץ להציץ ברשימת הרכיבים כדי לבחון אם מדובר במוצר שמכיל פחמימות מדגנים מלאים או מקמח לבן. 

 

• חלבונים - כמות החלבונים במוצר מסייעת לנו בהתאמת המוצר לצרכינו. יש לברר מה מקור החלבונים במיוחד לסובלים מאלרגיות (למשל, מן החי או מן הצומח) בעזרת רשימת הרכיבים.

 

• שומנים - סימון של כלל השומן במוצר. ברוב המוצרים קיים פירוט לגבי אחוז או כמות השומן הרווי, אך בסימון אין מספיק מידע ורצוי לבדוק אם מקורו של השומן הוא במזונות שעברו הקשיה או עיבוד תעשייתי. גם מידע זה אמור
  להופיע ברשימת הרכיבים. הימצאותו של שומן מוקשה או שומן מוקשה חלקית ברשימת הרכיבים משמעותו שהמזון מכיל שומן רווי, ובחלק גדול מהמקרים אחוזים נכבדים ממנו כוללים שומן טראנס, המזיק לבריאות.

 

• ויטמינים, מינרלים ומלחים - מידע חשוב המסייע בבחירת המזון. הפירוט עשוי לכלול הרכב של נתרן, מגנזיום, ברזל וסידן.

 

• חומרי צבע, טעם ומשמרים - מוספים למזון כדי לשפר את מראה המוצר או לאפשר אחסון ממושך שלו. ציון הימצאותם של חומרים אלה ברשימת הרכיבים נקבע בחוק, אולם אין זה מחייב לפרט כל אחד מהם, ולכן הם יכולים להופיע בשם קבוצתי. הצרכן הממוצע אינו מודע למשמעות השמות הקבוצתיים הללו. צבעי המאכל מסומנים, שוב על פי חוק, בשמם או בספרה ‭,E‬ סימון שיוצר קושי בפענוח.