מאז "המכשפות" לא קמה כאן להקת בנות שהצליחה להחזיק את עצמה מעל המים למשך תקופה ארוכה ולפרנס את עצמה בכבוד (אם נשים לרגע בצד את הצלחתה המרשימה של "טרי פויזן", שפרצה את פריצתה האמיתית רק בשנה שעברה).
בחורות מוכשרות וזמרות מדהימות לא חסרות לנו פה, אבל בכל זאת מזמן לא שמענו על הרכב נשי פורץ דרך או כזה שמושך אחריו קהל כמו "המכשפות". יעל כהן, אקס "המכשפות", מסבירה שהלהקות הנשיות נופלות פה בעיקר על הסעיף המקצועי: "אין פה מספיק נגניות טובות", היא אומרת בצער, "או שיש והן פשוט לא יוצאות החוצה, לא רוצות לנגן בהרכבים. גם המרכיב הפרסונלי הוא בעייתי", היא מוסיפה. "שימי כמה נשים ביחד, וכל אחת תנסה למשוך לכיוון אחר. צריך למצוא את הבנות שאת מסתדרת איתן מעולה ושימשכו אותך למעלה וגם יהיו שוות לך מבחינה מקצועית. זה לא פשוט".
גם אבי אלבז ממכללת "מיוזיק" לא מצליח להבין לאן נעלמו כל הנשים: "היו פה להקות בנות טובות, ובאמת מעט מאוד שרדו. זה לא קורה סתם וזו מגמה כלל עולמית. בבית הספר למוזיקה אני רואה שיש חלוקה כמעט זהה בין גברים לנשים, אבל כשמגיע הרגע והם יוצאים החוצה – הבנות פשוט נעלמות".
איתן איצקוביץ' מבית הספר למוזיקה "רימון" חושב שמה שקובע זה הלחץ המשפחתי: "יש כוח של בנות שעולה כמו תמר אייזנמן, שהיא מצוינת, אבל לא כלהקה. זה מקצוע קשה וטריקי. את צריכה להיות מורעלת ולא לוותר. כשהשעון הביולוגי שלך מצלצל וההורים לחוצים איך תתפרנסי ומתי תהיי אמא, זה קשה. אבל אני מאמין שאם את עושה מוזיקה רצינית, המגדר שלך לא רלוונטי".