שירה מגידיש: בת 26, בוגרת תואר ראשון במדעי התזונה במכללה האקדמית תל חי, סטודנטית לטכנולוגיית מזון, גרה בפרדס חנה, רווקה, גובה: 1.78 מ', משקל בשיא: 123 ק"ג, משקל היום: 73 ק"ג
מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לאכול, אבל העלייה הגדולה התרחשה בחטיבת הביניים: בשלוש שנים עליתי כ־35 ק"ג. הייתי פותחת את היום בשתי סופגניות לארוחת הבוקר ובבאגט עם נקניקיות וצ'יפס לארוחת עשר. לא ידעתי שובע. כשהיו מעירים לי על האכילה המופרזת, הייתי מתרגזת נורא, ובכוונה אוכלת כפליים. פעמים רבות הייתי אוכלת בסתר. כל פעילות גופנית פשוטה, כגון עלייה במדרגות, לוותה בקוצר נשימה.
בדיעבד אני מבינה שחלק גדול מהאכילה שלי היה רגשי – תחושות של שמחה, עצב וכעס התבטאו באכילה בלתי פוסקת, בעיקר של מתוקים.
בגיל 15, יום לפני תחילת הלימודים בתיכון, רציתי לקנות בגדים חדשים. מדדתי את כל המכנסיים שמצאתי בחנויות במידה 48 ואף זוג לא עבר את הברכיים. פרצתי בבכי בתא המדידה וסירבתי לצאת. לא נותרה לי ברירה אלא לקנות מכנסיים בחנות למידות גדולות. למחרת, היום הראשון בתיכון, החלטתי שלעולם לא אבכה יותר בתאי מדידה, ושאני מתחילה לקחת אחריות על חיי ומשנה את הרגלי התזונה שלי מהקצה אל הקצה.

שתי סופגניות לארוחת הבוקר. שירה לפני הדיאטה
קראתי והתעניינתי והרכבתי לעצמי תפריט יומי – שלוש ארוחות עיקריות ושלוש ארוחות ביניים. ארוחת בוקר כללה לחמנייה קלה עם כף גבינה (עד 5%) וירקות חתוכים. לבית הספר הייתי לוקחת כריך מלחם קל עם שתי פרוסות פסטרמה, כפית טחינה, ירקות חתוכים ופרי. ארוחת הצהריים כללה מנה בשרית (חזה עוף, רבע עוף, בשר בקר רזה), תוספת של פחמימה (כוס פסטה/אורז, שני תפוחי אדמה אפויים), ירקות מבושלים וסלט ירקות. בשעות אחר הצהריים הייתי אוכלת יוגורט דיאט עם פרי, ובערב שתי פרוסות לחם קל עם ביצה קשה או טונה, שתי כפות גבינה וסלט. לפעמים בלילה הייתי אוכלת מעדן דיאט.
בכל בוקר (מלבד בשישי־שבת) הייתי יוצאת להליכה (שבהמשך הפכה לריצה) של 45 דקות. התחלתי ללכת לכל מקום ברגל. התקפי קוצר הנשימה הלכו ופחתו עם תהליך ההרזיה. כשסיימתי את הירידה במשקל פניתי לדיאטנית שתנחה אותי
כיצד לשמור על המשקל. לאחר השירות הצבאי החלטתי להפוך לדיאטנית ולסייע לאנשים. בימים אלו אני חוגגת עשר שנים של שמירה על המשקל.
תהליך הירידה שלי: משקל התחלתי: 123 ק"ג. לאחר חודש: 113 ק"ג. לאחר 4 חודשים: 93 ק"ג. לאחר 10 חודשים: 73 ק"ג.