מאומן שלי הוא מפקד בצה"ל, נשמה טהורה, כזה נחמד שבא לנשק. אבל מה? יש לו נגד, מריר, שלא משתף פעולה, מבצע משימות על הצד המינימלי ולעיתים אינו מבצע כליל. הנגד, איש עם ותק רב בתפקיד שלא קיבל את הקידום לו יחל, על כן הוא מריר וקורבני עם מנטליות "אכלו לי ושתו לי". בשל כך, כשמבקשים ממנו לבצע דברים בתחום אחריותו, כל בקשה נתקלת בתירוצים, עיכובים ולעיתים בסירוב.
הכלי שהצעתי למפקד הוא ביצוע שיחת רתימה מול אותו נגד. נתקלתי בעיניים שואלות של המפקד, אז מיהרתי להסביר כיצד מבצעים שיחת רתימה:
1. מה קרה? מבקשים מהצד השני לתאר את השתלשלות העניינים שהובילה לנסיבות השליליות. יש להקשיב, ולא להפריע או לקטוע.
הנגד גולל את כל הסיפור, איך דילגו עליו ונתנו לנגד אחר, פחות ותיק, יותר צעיר, איך הוא כועס על המערכת שפסחה עליו, ואיך עכשיו "זה כבר אבוד".
2. מה זה גרם לך להרגיש? "מרומה, מריר, כועס ומיואש", ענה הנגד.
3. נראה לך שזה ישתנה? "ברור שלא. יש תקן אחד, אין מצב שיזכה בדרגה עכשיו".
4. מי כרגע משלם את המחיר? הנגד כמובן מזהה שזה הוא, עוד ציין שהוא חש לאחרונה שגם הסביבה חווה את השליליות הזו ממנו.
5. האם אתה מעוניין להרגיש אחרת? "כן", ענה הנגד למפקד.
6. בוא נמצא - ביחד - פתרונות אפשריים לשיפור המצב. זאת, כשכל פתרון צריך להיות רלוונטי ומדרבן אותו.
המפקד, כפי שהדרכתי אותו, לא ויתר לנגד שהתעקש בתחילה שאין פתרונות, עד שהוציא ממנו 3 דרכי פעולה:
7. סיוע הממונים: המפקד שאל מה אתה בוחר, מתי, וכיצד יוכל לסייע?
הנגד בחר להישאר, הפעם מתוך הבנה, שמהפתרונות האפשריים, להמשיך להיות כעוס, מריר ועצבני לא מתאים לו ולסביבתו ולא תורם לבריאותו.
הפעם זה עבד. הנגד שלנו היה צריך לחלוק את התסכול, שיבינו אותו ולהבין את עצמו. אך לא תמיד ניתן לרתום אדם לטובתו שלו: לעיתים הרצון להישאר קורבן גובר על הצורך במציאת פתרונות לשינוי המצב. אבל שווה לנסות, לא?
הכותבת, נטע קירש, היא מאמנת להישגיות אישית. ניתן לפנות אליה לשאלות בדוא"ל.