החוקרים ביקשו למצוא את רמת המידע הצלילי שתלמידים בוגרים זקוקים לה כדי לזהות מילים בשפה זרה שלמדו בגיל מאוחר, והאם רמת המידע הצלילי משתנה כשהמילה נהגת במבטאים שונים.
לשם כך הוקלטו משפטים בעברית בהם המילה האחרונה היא שם עצם, בארבעה מבטאים שונים: עברי, ערבי, רוסי ואנגלי. משפטים אלו קודדו בצורה ממוחשבת והוצגו באופן עקבי כל 40 אלפיות השנייה בפני 60 נחקרים בגילאי 18-26.
עוד ב"הידען": האם ננו-טכנולוגיה מהווה סיכון?
20 מהמשתתפים היו דוברי עברית כשפת אם, 20 עולים חדשים מבריה"מ לשעבר שלמדו עברית רק לאחר עלייתם ארצה ו-20 ערבים ישראלים דוברי ערבית כשפת אם שהחלו ללמוד עברית בגילאי 7-8.
הממצאים מלמדים כי דוברי עברית כשפת אם לא הראו הבדלים בכמות המידע הצלילי שנזקקו לו כדי לפענח את המילים. לעומתם, דוברי הרוסית והערבית הראו באופן מובהק כי הם זקוקים לפחות מידע צלילי כשהמשפט נהגה במבטא של שפת אימם ולא במבטא זר אחר.
"המחקר מחדד את ההבנה כי יש להמשיך ולחקור את ההיבטים הקוגניטיבים של המבטא על מנת להבין טוב יותר את הדרך בה אנחנו לומדים שפות נוספות לצד שפת האם שלנו. בישראל, שבה יש קבוצות רבות שעברית אינה שפת אימם, להבנה הזו יש משמעות רבה", סיכמו החוקרים.
עוד ב"הידען": "רכיבי החיים" קיימים על הירח של שבתאי