מה עושים כשנדמה שהרב טועה בתשובה?

None

שאלה:

 

א. יש הלכה שקשה לי לקיים אותה כי נראה לי שהיא נקבעה רק בגלל שחז"ל היו גברים.

 

ב. איך אני יכול לסמוך על התשובה של הרב בבית הכנסת שלי אם אני חושב שהוא טועה מבחינה פוליטית.

 

תשובה:

 

זהו נושא מורכב, ואעסוק כאן בהיבט אחד שלו – ההכרה בצד האנושי של התורה שבעל פה. חז"ל הכירו בכך שהתורה ניתנה לבני אדם, והותירו לנו מקורות רבים העוסקים בנושא זה. דוגמא בולטת היא הסוגיה בסוף מסכת הוריות המובאת להלן.

 

ההלכה קבעה כללי טקס המבדילים בין הכיבודים שמכבדים את הנשיא, לבין החכם ואב בית הדין. ההדרגה קובעת את הנשיא כמכובד ביותר, אחריו אב בית הדין ואחריו החכם. הדרגה זו באה לידי ביטוי בסדרי הקימה והישיבה בעת כניסתם לבית המדרש.

 

וכך אומרת המשנה: "כשהנשיא נכנס, כל העם עומדים, ואין יושבים עד שאומר להם: שבו; כשאב ב"ד נכנס, עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו; כשחכם נכנס, אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו."

 

עד כאן הדברים נשמעים פשוטים. הגמרא מבארת את הרקע ההיסטורי והמקור להלכה זו, בסיפור ארוך ומזעזע. לא אביא את כל הסיפור, אלא את החלק החשוב לענייננו, ובתרגום לעברית. הוספתי הערות בסוגריים להבנת הדברים. הרקע לנושא המדובר - תקופת שיקום ההנהגה היהודית לאחר מרד בר כוכבא, כאשר רבן שמעון בן גמליאל תיפקד כנשיא, רבי מאיר כ"חכם" ורבי נתן כ"אב בית דין".

 

"אמר רבי יוחנן: בימי רשב"ג נישנית משנה זו, רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד,כשהיה רשב"ג שם, היו קמים כולם מלפניו, כשהיו נכנסים רבי מאיר ורבי נתן היו קמים כולם לפניהם.

 

אמר רשב"ג וכי לא צריך שיהא היכר בין (הכיבוד) שלי לשלהם? תיקן משנה זו (שמבחינה בין כיבודי הנשיא, החכם ואב בית הדין). אותו היום, לא היו רבי מאיר ורבי נתן שם. כאשר באו למחרת, ראו שלא קמו מפניהם כרגיל. אמרו מה זאת? אמרו להם – כך תיקן רשב"ג.

 

אמר רבי מאיר לרבי נתן: אני חכם, ואתה אב בית דין, נתקן את העניין לעצמנו. מה נעשה? נבקש ממנו ללמד את מסכת עוקצין (מהמשנה בסדר טהרות ), שאינו יודע אותה, ומכיון שלא ידע נאמר לו: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" – למי נאה למלל גבורות ה'? – למי שיכול להשמיע כל תהילותיו (ומכיון שיש מסכת שאינך יודע ללמד, אינך ראוי לנשיאות ), ונדיח אותו. אהיה אני נשיא, ואתה תהיה אב בית דין.

 

שמע אותם רבי יעקב בן קרשי, אמר אולי חס ושלום יהפוך העניין לבושה, הלך וישב אחורי עלייתו של רשב"ג חזר ושנה חזר ושנה (את מסכת עוקצין). אמר (רשב"ג) מה קורה? (כלומר כששמע שמישהו בחר דוקא לעמוד מתחת למרפסת שלו ולחזור כל הזמן על מסכת עוקצין...) אולי ח"ו קורה משהו בבית המדרש? נתן דעתו ולמד מסכת עוקצין. למחר בקשו ממנו: יבוא כבודו וילמד מסכת עוקצין, פתח ולימד. לאחר שסיים אמר להם – אם לא הייתי יודע את המסכת, הייתם מביישים אותי. הורה להוציאם מבית המדרש.

 

(היו רבי מאיר ורבי נתן יושבים מחוץ לבית המדרש ו)היו כותבים קושיות בפתקאות וזורקים לבית המדרש. מה שתרצו תרצו, ומה שלא תרצו, היו (רבי מאיר ורבי נתן) כותבים תירוצים וזורקים פנימה. אמר להם (לבני בית המדרש) רבי יוסי: תורה מבחוץ ואנחנו מבפנים? אמר להם רשב"ג הכניסו אותם, אולם נקנוס אותם שלא יאמרו את הסוגיות משמם (כלומר שלילת ה by line) כינו את (הסוגיות) של רבי מאיר "אחרים" ואת של רבי נתן "יש אומרים". הראו להם (לרבי מאיר ורבי נתן) בחלומם – לכו ופייסו את רשב"ג. רבי נתן הלך, רבי מאיר לא הלך. אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין."

 

הרבה מחשבות מתעוררות בעקבות סיפור זה, אבל אחת מציקה במיוחד. מדוע חז"ל מספרים לנו את כל המעשה? ההלכה המבחינה בין כבוד הנשיא לכבוד האחרים נשמעת מאד הגיונית, ותוספת הרקע ההיסטורי והאנושי נראית בבחינת "כל המוסיף גורע". מה נרוויח אם נדע שהורתה ולידתה של הלכה זו במאבקים המתוארים?

 

השאלה מחמירה כאשר חושבים על העריכה. הגמרא איננה אוסף של קטעי גניזה של סוגיות עתיקות. רבינא ורב אשי ותלמידיהם ערכו אותה, ומאות רבות של עיניים אחראיות במשך מספר דורות הותירו קטע זה במקומו עבור הדורות הבאים. מדוע? האם לא חששו ששמירת ההלכה תיפגע בעקבות גילויים על תפקידם של מאבקים כאלו בעיצוב ההלכה?

 

המירוץ אחר האמת

התשובה לכך היא שחז"ל דאגו קודם כל לאמת, מתוך הבנה שהאמת תעמוד לאורך זמן, ושקרים סופם להתגלות ולהתמוטט. מלבד זאת,גילוי אופיה האנושי של ההלכה אינו גורע מסמכותה. במחלוקת מפורסמת אחרת טבעו חכמים את הכלל : " יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים" (ראש השנה כה). כלל זה מפרש את מצוות התורה לציית לחכמים כמחייב ציות לחכמי הדורות, כל דור לפי מדרגתו. שמואל היה נביא משכמו ומעלה, מגדולי המנהיגים שקמו לישראל.

יפתח היה ראש ארגון פשיעה, שבעת מלחמה העביר את חייליו אל התחום הבטחוני, והציל את יושבי גלעד ממלך בני עמון. למרות שעל פניה ההשוואה נראית מעליבה, עומדת מאחוריה תפיסה מאד בסיסית בהבנת תורה שבעל פה – "דור דור ודורשיו".

 

לכל דור המנהיגים שלו וסמכותם אינה פועל יוצא של צדיקותם. כמובן שאם יש מנהיגים טובים יותר, יש להחליף את הקיימים בטובים יותר, אבל כאשר אין טובים יותר, העובדה שמנהיגים וחכמים סובלים מחסרונות, או שיש מסכת שאינם יודעים, אינה פוסלת את ההלכות שהם קובעים.

 

לשם כך, במסכת המוקדשת לנושא סמכות החכמים, הביאו לנו חז"ל סיפור מהותי להבנת תורה שבעל פה. התורה ניתנה לבני אדם, נועדה לבני אדם, ולעיתים סובלת גם מחסרונותיהם של בני האדם. זו הירושה שלנו, זוהי מציאות חיינו, זה מה שהקב"ה מבקש מאיתנו. (משיב: הרב דרור ברמה)