לילות נטולי סנטימנט ולשון מטוטלת

"מציירת ימים לא לבוא/ כתשליל-עכשיו/ כביטנת הטקסטורה/ לריק עלילה מרוטש/ כמתכון מפוברק לשמן דרכי נשימה". שירים של המשורר פטיה פתאח

נוקטורן

לֵילוֹת נְטוּלֵי סֶנְטִימֶנְט

וּלְשׁוֹן מְטוּטֶלֶת

גּוֹלֶפֶת מִלִּים בְּעָשָׁן

מְאַיֶּרֶת חֻקֵּי עֲלָטָה

מַנְשִׁימָה חַרְטֻמִּים בִּשְׁנָתָם

כִּפְסִיקָה לְחוּשָׁה בְּתַבְלִיט מְפֻתָּל

(נְחָשִׁים נְחָשִׁים) בֵּינֵיהֶם

מִדַּקָּה לְדַקָּה

הַשִּׂיחָה לֹא יוֹצֵאת, כַּמּוּבָן,

לֹא תְּפִלָּה, לֹא טְיוּטָה –

עֵט בְּיָד מְתַקֶּנֶת

מוֹחֵק אֶת הַמְּתֻקָּן

וְנִתְקַע הַמַּכְשִׁיר הַקָּטָן

בִּידֵי הָאוֹמֶנֶת.

 

בְּלֵילוֹת נְטוּלֵי סֶנְטִימֶנְט –

יֵשׁ חַשְׁמַל, אֵין חַשְׁמַל – חֲשֵׁכָה

מְצַיֶּרֶת יָמִים לֹא לָבוֹא

כְּתַשְׁלִיל-עַכְשָׁיו,

כְּבִטְנַת הַטֶּקְסְטוּרָה

לְרִיק-עֲלִילָה מְרֻטָּשׁ,

כְּמַתְכּוֹן מְפֻבְּרָק

לְשַׁמֵּן דַּרְכֵי נְשִׁימָה

כְּשֶׁהַלַּיְלָה בּוֹלֵעַ שִׁנֵּי חָלָב

עַל בֶּטֶן רֵיקָה.

 

וְאַשְׁמֹרֶת אַחַת בִּמְיֻחָד לְלֹא רְגָשׁוֹת

כְּשֶׁפְּרוֹפִיל בַּקָּמֵיעַ

פָּרוּץ בִּרְעִידַת יְתֵדוֹת

אוֹ כְּאֶרֶס מֻתָּז בִּפְלָדָה

מִתְכַּתֵּב בֵּינֵיהֶן

(מִטִּפָּה לְטִפָּה) –

לֵךְ תָּבִין יְתֵדוֹת! לֵךְ תֵּדַע

אֵיפֹה עַכְשָׁיו הַתְּשׁוּקָה

וְאֵיפֹה הַפַּשְׁטִידָה,

מֵהֵיכָן הַחֻמְרָה מַצְמִיחָה לָהּ

פִּתְקֵי מַזָּלוֹת

וְאֵינָהּ שָׂמָה לֵב –

אֲרֻבַּת עֲרִיסָה

עוֹד אוֹגֶרֶת שֵׁכָר בְּקָנֶה,

עוֹד עִקֵּשׁ הָאִזְמֵל הַנִּלְאֶה

לְפַסֵּל בְּנֵפְט.

 

בַּלֵּילוֹת רְסִיסִים וְסִיבִים

נִתְפָּרִים לִפְסֵיפָס פֶּחָם

בְּחוּטֵי הָרִיסִים,

רְקָמוֹת חֲרוּכוֹת בִּרְאִי מִתְפָּרֵק –

עוֹד מִלִּים

(בֵּיבִּיסִיטֶר עוֹשֶׂה עוֹד קָפֶה)

בְּלֵילוֹת נְטוּלֵי סֶנְטִימֶנְט

אַל תֵּלֵךְ לְאִבּוּד בַּדִּירָה –

מִסְתַּתֵּר בָּהּ כָּפִיל,

צַעֲצוּעַ אָנֶמִי

קוֹרֵץ מִפִּנָּה אֲפֵלָה,

לֹא מַכֶּה עַל חֶטְאוֹ הַכּוֹפֵר –

רַק מִקְרֶה סִעוּדִי

מִתְגַּלְגֵּל בַּחֲדַר שֵׁנָה,

רַק שָׁעוֹן מְעוֹרֵר בְּצִלּוֹ מַחֲלִיף מַסֵּכוֹת

וְקוֹצֵב אֶת לֵילוֹ הַגּוֹדֵשׁ –

כָּךְ עוֹלֶה הַתְּהוֹם בַּחֲזִית

כְּשֶׁהַלֵּב בָּדָד בַּשָּׂדֶה

וְהַמּוּזוֹת עוֹזְבוֹת.

 

אֵין זוּלַת בְּלֵילָם

שֶׁל בּוֹלְעֵי חֲרָבוֹת,

מַזְכִּירוֹת אֶלֶקְטְרוֹנִיּוֹת, תֻּכִּיִּים,

יוֹרְדֵי הַסִּירָה, פָּעוֹטוֹת

וְכָל אֵלֶּה אֲשֶׁר מֵעוֹדָם

לֹא הִסְכִּימוּ לִלְחשׁ

"מְחוֹקֵק מְהֵימָן, תֵּן לִי זְמַן!" –

בְּלֵילוֹת נְטוּלֵי אַחֲרִית

(נְטוּלֵי סֶנְטִימֶנְט) לְבַדָּם

רְתוּקִים בִּצְפִיָּה מְכוּרָה

לְגִבּוּב דִּמּוּיִים

הָרוֹחֲשִׁים בְּעוֹדְפוּת יִצּוּרָם,

לִתְנוּדוֹת הַמְּטוּטֶלֶת

הַנָּעָה בְּלֵיל הַשָּׂפָה

(כִּלְשׁוֹן אִלְּמוּתָם),

אוֹ מִבַּעַד לְרֶשֶׁת הַכְּלוּב

מְלַוִּים בְּמַבָּט

זְרִימַת כּוֹתָרוֹת עַתִּיקָה,

לֹא לָהֶם אוֹר הַשַּׁחַר –

לֹא אִכְפַּת לָהֶם כְּלוּם.

 

פטיה פתאח, יליד קייב 1978, עלה ארצה ב-1988. משורר פעיל הן בעברית והן ברוסית, פרסם בבמות רבות בארץ ובחו"ל. השירים המובאים כאן הם מתוך ספר השירים הראשון שלו, "עבדתי על מכונת אמת", הרואה אור בסדרת "דחק" של רן יגיל ויהודה ויזן

 

לכל כתבות המדור לחצו כאן