"הזמן הולך ונגמר". ביד ושם אוספים שמות הניצולים

ארכיון יד ושם מכיל קרוב לארבעה מיליון שמות, אך רחוק מלהיות שלם. מוקד מיוחד שנפתח מציע את עזרתם של מתנדבים שיגיעו לבתים ויאספו את שמות הניצולים והנספים. ורוניקה זר ולילי ריידר נפגשו הודות לפעילות המוקד, אחרי שנפרדו באושוויץ ב-1945

דן גריינפלד פורסם: 23.02.10, 09:47

"העדויות הכתובות הן מסמך שאי אפשר להתווכח איתו והזמן פשוט נגמר", חותמת שמרית פלדמר, מתנדבת בפרוייקט איסוף השמות של יד ושם, ומסכמת את מהותם של פרויקט דפי העד של יד ושם.

 

בארכיון יד ושם בירושלים נאספו עד היום כ-3.8 מיליון שמות, אך המאגר רחוק מלהיות שלם. כעת מציע יד ושם את עזרתם של מתנדבים שיגיעו לבתיהם של ניצולים ויאספו אשמות, של ניצולים ונספים. דפי העדות נסרקים ונשמרים בארכיון לדורות הבאים. בעזרת דפי העד התחברו משפחות שלמות ונשמע סיפורם האישי של ניצולים. במטרה להגביר את תודעת הציבור לחשיבות השלמת המשימה ההיסטורית ובכדי לתת מענה אנושי לכל מי שזקוק לעזרה במילוי דפי עֵד, הכשיר יד ושם מתנדבים ברחבי הארץ, ביניהם ניצולי שואה ובני דורות ההמשך.

 

"אנשים מתפלאים שאני גם ניצולת שואה. הם מרגישים שהם יכולים להיפתח אלי יותר. אני יכולה לומר להם שאני מכירה וגם הייתי שם ואז הם מספרים לי יותר", מגלה שרה פרי, שנולדה בלובלין שבפולין "לתוך המלחמה", כדבריה, בשנת 1939 והיא אחת משבעת הילדים היחידים שניצלו ממחנה ההשמדה מיידנק. "התחלתי להתנדב ביד ושם אחרי שראיתי מודעה בעיתון, זה היה קרוב לי וגם הרגשתי שזה משמעותי. אני כבר לא צעירה ורוב הניצולים האחרים מבוגרים ממני ביותר מעשור והזמן מתקתק לרעתנו. חייבים לתעד את הכל שלא יחזור, שהעולם ידע", היא מספרת נרגשות.

תיעוד ושמירה על קשר. מוקד איסוף השמות (צילום: באדיבות יד ושם)

 

"שמותיהם של רבים מהנספים עדיין חסרים והזמן אוזל", מדגיש יו"ר יד ושם אבנר שלו. "חלק מהציבור טרם מסר את שמות יקיריו השמורים בזיכרונו בגלל הקושי הרגשי והכאב שכרוך בדבר".

  

דפי העד לא רק עוזרים לתעד אלא גם עוזרים לקשר בין משפחות שהקשר ניתק עימן או גם שסיפורם מעולם אינו סופר. כך היה גם סיפורה של שמרית פלדמר, שסבא שלה המעיט לדבר על עברו ורק לאחר מתו התגלה סיפורו. "רק אחרי השבעה של סבא שלי התחלנו לגלות עליו דברים. גילנו דפי עד שהוא שלח לירושלים ואז דברים התחילו להתחבר לנו: באיזה מחנה הוא היה, מי היה איתו, מי ניצל איתו. בעקבת הגילוי הזה התחלתי להתנדב ביד ושם ולמלא דפי עד של ניצולים. שומעים הרבה על משפחות שהתאחדו בעקבות הדפים".

 

פגישה ראשונה אחרי 65 שנה

ואכן, הודות לדפי העד נפגשו בחודש נובמבר האחרון, לראשונה, ורוניקה זר (מבית רודאס) בת ה-84 ובת דודתה מדרגה שניה לילי ריידר בת ה-82. הפעם האחרונה בה ראו אחת את השנייה היתה לקראת סיום המלחמה, ב-1945, אז היו נערות בנות 17 ו-19 בהתאמה. כל השנים חשבה כל אחת מהן כי היא לבד, ללא משפחה. "שנינו היינו באוושיץ, ביחד. עברנו הכל שם. הרגו את אמא של לילי והיא איבדה את אחותה", מגוללת זר בצרידות. "כשיצאנו מאושוויץ אני והיא נפרדנו, לא במכוון. פשוט קרו הרבה דברים. היא נשארה שמה ואני עזבתי לארץ. היום אני גרה בדיור מוגן בירושלים.

 

"יום אחד היה פרוייקט של 'יד ושם', הגיעו מתנדבים על מנת למלא דפי עד בכל הבית. אחרי כמה ימים הודיעו לי שמישהי כבר מילאה דף-עד עם שם משפחה שלי". ואכן, כמה שבועות לאחר מכן קיבלה זר מכתב ושיחת טלפון מריידר (כיום ליוויה פרינס). חודשיים לאחר הגיעה ריידר מטורונטו לביקור בארץ ולראשונה מאז 1945 נפגשו בנות הדודה. "חידשנו את הקשר, לא חשבתי שאדבר איתה שוב", מתוודה זר.

שוב ביחד. ורוניקה זר ולילי ריידר נפגשות בבקעת הקהילות ביד ושם (צילום: סוזן ויסברג)

 

מתחילת שנות ה–50 פועל יד ושם, בעזרת קהילות יהודיות וארגוני ניצולים מרחבי העולם, להנציח את שמות הנספים. בשנים האחרונות הורחב משמעותית פרויקט איסוף שמות הנספים בשואה והוא כולל גם פעילות נרחבת בקרב הציבור החרדי ובתפוצות.