אני חותם בעקבות הפנייה של ynet והמרכז להשתלות. תמיד רציתי לחתום והייתי בטוח שאני מופיע במאגר. כשביררתי וראיתי שלא, מיהרתי לחתום על כרטיס אדי.
אין לי ולא היתה לי שמץ התלבטות. מדובר בהצלת חיים נטו.
לא פגשתי מישהו שנזקק להשתלה, אבל פגשתי רופא מומחה לענייני כבד שתיאר בפניי באופן מזעזע את המצוקה האדירה שבה ישראל נמצאת מבחינת תרומות איברים. זה מפגש שהשפיע עליי מאוד. מאז ומעולם הייתי בעד תרומת איברים אבל המפגש הזה הבהיר לי את רמת החומרה של המצב כיום ואת הדחיפות לקרוא לאנשים לחתום על הכרטיס. אנשים מתים כתוצאה מהכניעה לדרישות החרדים בעניין הזה.
אין תירוץ או סיבה הלכתית להימנע מתרומת איברים וחתימה על כרטיס אדי. אנחנו מדינה שבה שיעור התרומות הוא הכי נמוך. בזמן שאנחנו מדברים, יש 1,000 איש שממתינים להשתלה והמצב שהגענו אליו הוא נוראי. בעיניי הוא נובע מהתנהגות ברוטלית של מפלגות חרדיות בעניין הזה. אם היינו מסדירים את הנושא גם מבחינה הלכתית, הכל היה נראה אחרת.

התרומה - כברירת מחדל. עם כרטיס אדי (צילום: נועם מוסקוביץ)
היתה הצעה בכנסת להפוך את תרומת האברים לברירת המחדל היחידה, ואז ברגע האמת, אם מישהו מבני המשפחה יביע התנגדות, הבקשה לא תכובד. אני חושב שברגעי צער וקושי זה מורכב לפנות אל בני המשפחה בבקשה לתרומה. קשה ללחוץ, ואם יש בן משפחה אחד שמטיל וטו, הדבר הופך את הכל להרבה יותר קשה ומסובך. בנוסף, זו החלטה שיש לקבלה באופן מיידי, ואין הרבה זמן להתלבט. יש מדינות שעשו שינוי דרמטי במספר המסכימים והתורמים, ספרד לדוגמה, שהפכה את זה לברירת המחדל של כולם. אסור לנו להרים ידיים כשיש מאות שמחכים בתור .
אני חושב שצריכה להיות מערכת שמרכזת את העניין ולהכריז על כך שמדובר בברירת המחדל, אלא אם כן החולה אומר "לא"'.
כל נושא קביעת מצב המוות דורש בעיני התייחסות מחודשת. כרגע לא כולם מסכימים שמוות מוחי מאפשר תרומה. אני חושב שצריך להרחיב את זה.
אני לא מצליח להבין איך בכלל עולה המחשבה למי כן לתרום ולמי לא. התרומה מיועדת למי שזקוק להצלת חיים וצריך שיהיה מנגנון ממלכתי שמייצר תור על פי
קריטריונים ידועים וברורים.
הייתי רוצה שכל אחד יראה לנגד עיניו אנשים מכל הגילאים, אנשים צעירים שממתינים לכליה, ללב, לכבד. אנשים שחייהם תלויים בכך והם מחכים בייאוש, בתסכול ובאכזבה. הייתי רוצה שכל אחד יראה לנגד עיניו את החשיבות של הרגישות לזולת, את הסולידריות שיש במעשה החתימה. אם יש לכל אחת ואחד מאיתנו את ההזדמנות לשנות ולו במעט את המצב - כדאי לקחת את ההזדמנות הזו. התחושה שחתמת ואתה לא אדיש לסבל של אחרים טובה גם למי שמוכן לתרום. בעתיד, אם חס וחלילה ייקלע לסיטואציה כזו, מי שחתם יוכל להציל נפש אחרת. 