בעקבות הפנייה של ynet והמרכז להשתלות אני מחדש את חתימתי. בעבר כבר חתמתי, ומשום מה זה לא נקלט.
אין לי ולא הייתה לי התלבטות. בעיניי זהו מעשה ראוי וחשוב מאין כמוהו. אני מבין את מי שמתלבט, אני מבין את מי שמהסס אבל אני גם מבין את מי שצריך את התרומה כדי להישאר בחיים.
יש לי חבר קרוב שמחכה להשתלות כליה וכבד, ודועך אל מול עיניי כבר מעל לשנה. אני מודע למצוקה הגדולה ולכאב, לאכזבה ולתסכול שמלווים את ההמתנה הארוכה. יש לי חברים שעברו השתלה של לב וריאה וחייהם השתנו ללא היכר; הם ניצלו. כל תרומה כזו משנה את מסלולו של אדם חולה ופוסקת אותו לחיים.
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
לא ראוי בעיני לסייג את התרומה. אני לא מסייג את התרומה שלי לא כשזה נוגע לזהות הנתרמים או לסוג האיברים.
סומך לגמרי על הרופאים. עם כרטיס אדי (צילום: נועם מושקוביץ)
בכל מה שקשור לקביעת מותו של אדם אני סומך לגמרי על הקביעה הרפואית, בין אם מדובר במוות קליני או במוות מוחי או לכל מה שרופא יקבע על פי כללי האתיקה הנהוגים. אני סומך על שיקול הדעת של המערכת הרפואית שלא תמהר להכריז על מוות מוקדם מדיי ולא תנצל את הסכמתו של אדם לתרום את איבריו.
אני לא מתעסק עם חקיקה בתחום תרומת האיברים ולא מצוי בפרטים, אבל אם יש מישהו שרוצה לקדם את החקיקה בעניין הזה שיסביר לי, ואם אמצא לנכון גם אתמוך.
אם מישהו טרם השתכנע בחשיבות של החתימה על כרטיס אדי אני ממליץ לו
להסתכל על העניין הזה מזווית אישית, מהזווית של מי שנצרך לתרומה. זה ישנה את הכל.
רוב האנשים מנסים להשתלב בחברה, לנסות להיות מוערכים ולתרום. כשאנחנו מגיעים לנקודה הזו שבה אנחנו באמת יכולים לעושות את הדבר החשוב מכל, את הדבר הנכון, ההתלבטות שלנו צריכה להיות קטנה. יש כאן הזדמנות ראשונה לעשייה אמיתית שלא על חשבון מישהו אחר. יש כאן הזדמנות להציל חיים נטו. מה יותר ראוי מזה?