שמחה זה עניין רציני

"השמחה איננה קשורה למשהו חיצוני אותו השגתי, אלא נובעת ממקום פנימי ושלם באישיותי; היא המצב הטבעי והבריא של האדם". אבי רט נע בין עצב לשמחה

לא רוצה להיות עצוב ולא יכול להיות שמח" (אריק אינשטיין)

 

אם משנכנס אדר מרבים בשמחה, הרי משמגיע פורים על אחת כמה וכמה. אם נוסיף לזה את מילותיו של רבי נחמן ש'מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד', הרי שאלו הימים והשעות שבהם אמור מפלס השמחה להימצא במגמת עלייה ברורה.

 

אלא שמתברר, ששמחה זה עניין רציני. נכון שיש בשמחה אלמנטים של צחוקים, של התפרקות, ומימד מסוים של קלות ראש, אבל בעומק - שמחה זה ממש עניין רציני.

 

הן מקורות יהודיים והן מקורות מקצועיים מתחום מדעי הנפש, הפסיכולוגיה וההתנהגות מזהים שני סוגי כוחות ומגמות בנפש האדם - הכוח האחד הוא הכוח שאליו משתייכות תכונות העצבות, הייאוש, הדיכאון, הפאסיביות, העצלנות והפסימיות. הכוח השני הוא הכוח אליו משתייכות תכונות השמחה, הזריזות, האופטימיות, האקטיביות,הנתינה, הביטחון העצמי, היצירתיות, העין הטובה ושמחת החיים.

 

רבי נחמן מברסלב היה אומר

מי שעסק רבות בהגותו ובכתביו בסוגיות הללו היה רבי נחמן מברסלב. הוא זה שחתום על המילים הבאות: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר ולהרחיק העצבות והמרה השחורה בכל כוחו. כי כל החולאים הבאים על האדם, כולם באים רק מקלקול השמחה. וגם חכמי הרופאים האריכו בזה,שכל החולאים באים על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה היא רפואה גדולה. והכלל שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם למשוך את עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא ייסורים. על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל".

 

השמחה היא בעצם הפרשנות לחיים. הרי יכולים אנשים שונים לראות את אותו דבר או לחוות את אותו האירוע - וכל אחד יחליט כיצד הוא מפרש את האירוע הזה לחייו. יש כאלה שיקחו את האירוע לצד המייאש של החיים, ויש כאלה שימשיכו לומר 'גם זו לטובה' על כל מה שיקרה להם. פעמים שמאורעות החיים עצמם אינם בידי האדם - אולם ההחלטה איך לפרש את המאורעות הללו ואיזו משמעות לתת להם - האם להתייאש וליפול לעצבות, או האם לאזור כוחות של יצירה ושמחה ולהמשיך הלאה - היא בידי האדם.

 

בין שמחה לעצב

השמחה והעצב הם מצבים נפשיים שנובעים ממציאות מסוימת. העצב נובע מפער בין המקום בחיים שהאדם רצה וקיווה להיות בו, לבין המקום בחיים בו הוא נמצא בפועל. לכל אדם חלומות,תקוות,שאיפות, רצונות, דמיונות וציפיות. העצב ואיתו הייאוש מוצאים מקום קינון נוח בנפש האדם, באותו הפער שבין החלום לבין המציאות. היטיב לבטא זאת שולי רנד בשירו אייכה: "ריבונו של עולם אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות... חנון ורחום הן לפניך גלוי, כאן יהודי שעל חוט השערה הוא תלוי, נלחם בעצבות, בייאוש המכרסם כתולעת, השמחה נסתלקה ממני וגם הדעת...".

 

לעומת העצב - השמחה - והיא נובעת ממקום בו יש השלמה בנפש האדם בין המקום אליו הוא שואף להיות, למקום בו הוא נמצא בפועל. מכאן נובע הביטוי - 'איזהו עשיר - השמח בחלקו'. הביטוי 'שמח' בהקשר הזה בא לומר שהשמחה איננה באה או קשורה למשהו חיצוני אותו השגתי, אלא נובעת ממקום פנימי ושלם באישיותי - מקום היודע לשמוח במה שיש, ויודע לפרש את קורות החיים - גם את אלו הפחות ברורים או נעימים לנו - לטובה.

 

השמחה היא בעצם המצב הטבעי והבריא של האדם. כך בלשונו של הרב קוק: "השמחה היא אחת הנטיות הטבעיות לאדם. האדם הבריא בנפשו וגופו יהיה תמיד עליז ושמח, וזאת היא הצורה הטבעית של הנפש הבריאה".

 

מעניינים בהקשר הזה דבריו של אחד מאדמו"רי חב"ד, רבי יוסף יצחק מלובביץ', המקשר בין מידת הענווה לבין היכולת לשמוח: "... אומנם העניו הוא תמיד בשמחה, ושמחתו היא שלימה, דמצד שאינו מחשיב את עצמו לבעל מעלה ולא מגיע לו כלום, אם כן כשיש לו מה שיש לו, הנה הכל הוא בדרך מתנה, ועל כן הוא שמח מאד בזה. ולאידך, גם בהעדר השפע אינו מתעצב....שהרי אין מגיע לו כלום - ולמה יתעצב?".

 

פורים בפתח, ואיתו האתגר הגדול מ'הבה נגילה' - 'עורו אחים בלב שמח'.