מתיחה שכזאת: כּוֹס הֶחֳרָבוֹת יחזור להתעופף?

ארז ארליכמן פורסם: 07.03.10, 08:24

 

המעבר החד מציד של מזון בטבע לסביבה בה הכוס נפגש עם בני אדם, אינה טבעית לו. בבית החולים משתדלים לצמצם ככל שניתן את המפגשים עם הפציינטים לטיפול ולהאכלה. "זהו מצב שהוא מעולם לא חווה להיות כה קרוב לבני אדם, שנוגעים בו, מטפלים בו והוא שוהה כל הזמן במקום סגור", מסביר פרי. בבית החולים מקפידים להעניק לכל חיה פצועה את המזון הדומה ככל שניתן לטרף ממנו היא ניזונה בטבע. "בימים הראשונים הוא סירב לאכול בכוחות עצמו, אז לכן היה צורך להתערב ולהאכילו באופן ידני כדי להציל את חייו".

 

במרפאת בית החולים, פרי אוחז את הדורס בזהירות וקורא לטלי שטינבך, מטפלת בחיות בר בבית החולים שהגיעה להעניק לדורס הקטן את הטיפול היומי - הפעלה של שרירי הכנף הפגועה. "בדיוק כמו בבני אדם שסובלים מפציעות וזקוקים לשיקום השרירים, גם אצל החיות הפגועות יש צורך בפיזיותרפיה ממושכת", היא מסבירה ומבצעת מספר תרגילי מתיחות לכנף של כוס החורבות.

 

כוס החרבות נחשב לעוף יציב ושכיח בכל חלקי הארץ שחי בדרך כלל עם בן או בת זוג קבועים. אל תתנו לגודלו להטעות אתכם. הכוס הוא צייד מיומן המקיים תצפיות רבות לפני שהוא עף לעבר טרפו. בתפריט הקולינרי שלו ניתן למצוא חרקים גדולים, זוחלים, צפרדעים וגם יונקים קטנים כדוגמת עכברים ומכרסמים שונים, ואפילו ציפורי שיר קטנות ועקרבים.

 

לאחר מספר דקות של מתיחות, קיפולים ועיסויים, אימון הפיזיותרפיה מסתיים בשלום ופרי בודק את יכולת התגובה של הדורס שמצליח להזיז את כנפיו במהירות, אך נראה כי עדיין צפוייה לו תקופת שיקום לא קצרה בבית החולים. "ברגע שנראה שהוא לא שומט יותר את הכנף, מצליח לעוף בכוחות עצמו בכלוב גדול, הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שהוא מסוגל לצוד את המזון שלו בלי בעיות ורק אז נוכל להשיבו בחזרה לטבע", מסכם פרי.

 

• עשרות סיפורי חיות מחכים לכם בבלוג "בית החולים לחיות בר"