אחריה המבול

נורית גלרון הוכיחה בהופעה של שיריה החדשים והישנים ב"צוותא" את מה שאנו כבר יודעים ארבעים שנה - שהיא אחת הפרפורמיות הטובות ביותר במוזיקה הישראלית

"נורית, את מזיעה", אמר נתן זך לנורית גלרון. זה היה מיד לאחר שחיבק אותה על הבמה של "צוותא", כאשר הזמינה אותו להקריא משיריו שבאלבומם המשותף, "ואז בא לנו". "אני עובדת קשה, נתן", היא השיבה לו בחיבה. וגלרון אכן עבדה אמש קשה (מוצ"ש).

גלרון. לא מפסיקה לעבוד קשה (צילומים: דודו אזולאי)

 

יותר משעתיים מענגות ארך מופע הבכורה של אלבומה החדש, שכלל גם שירים אהובים משאר אלבומיה. ידה נדדה לאורך ההופעה מהלב אל הגרון. גלרון, מהפרפורמריות הטובות ביותר במוזיקה הישראלית כבר כמעט ארבעים שנה, בעלת מנעד קולי רחב ועשיר במיוחד. כבר בשיר הראשון, גם הוא של זך, "כשצלצלת רעד קולך", גלרון התכופפה מרוב יגון מהמילים "שאת כבר אינך" וקולה רעד כאילו ממחיש את שם השיר.

 

כאשר שרה "לא עכשיו, לא עכשיו" מתוך שיר הנושא, גופה הדף ממנה את המילים, והיא היתה כולה צעקה, ממש כמו התיאור של עלי מוהר בשיר "נגיעה אחת רכה". היא ירקה בבוז את "אני שונאת אנשים, אנשים חלשים" מ"אתה פה חסר לי" של אביב גפן והדגישה את המשפט "אך חייב היה לראות מקרוב אותם פלאות" בשיר הילדים "הלילות הקסומים" שקיבל פרשנות רוקיסטית.

שעתיים מענגות בצוותא

 

"אני בוחרת שירים לפי שורה אחת מהם שמדברת אלי", היא הסבירה מאוחר יותר, "למשל, בשיר 'דיוקן עצמי', המשפט 'אמא, אישה, זמרת' – נו, מי זו יכולה להיות אם לא אני?!"

 

מפראות לעדינות

גלרון עברה בטבעיות מהפראות בביצוע של "משהו בלבבה" לעדינות של "ילדות נשכחת". "לא נשכח אותך לעולמים", צעק מישהו מהקהל. היא, בתמורה, חלקה עם הקהל שירים וזיכרונות.

זכתה באוסקר של נתן זך

 

"כולנו זקוקים לחסד" של זך ושל אילן וירצברג – שגם הוא כיכב אמש בלחניו, הזכיר לה את נסיעתה לרפובליקה המרכז אפריקאית לפני כשנה וחצי, בשליחות ארגון יוניצ"ף, עם השחקנית מיה פארו; התפילה "שים שלום, טובה וברכה,

חן וחסד ורחמים, עלינו ועל כל ישראל עמך", הזכירה לה את בית הכנסת בקרקוב, בפולין, שם ביקרה עם בתה וחבריה לכיתה וביצעה אותו ללא ליווי מוזיקלי כשליחת ציבור אמיתית. אתמול היא שרה בכוונה של תפילה ועם תקווה לעתיד לבוא, אבל היה גם מרכיב של התקוממות כנגד אי הגשמת התקווה הזו.

 

שיא נוסף בהופעה היה השיר "סוס מעץ", שעליו גלרון פיזרה אנרגיות דרמטיות והשחילה לתוכו את שירה "בגובה שווה". מיד אחריו פתחה בהקדמה טעונה: "הנה שיר שחצי מדינה לא אהבה, פשוט שנאה אותו", ואז ביצעה את שיר המחאה "אחרינו המבול" שכתבה באינתיפאדה הראשונה על הניתוק התל-אביבי. הקהל הנוכחי דווקא אהב את השיר. "תודה לכם על הסימפטיה", היא הכריזה, ושרה, כמתבקש, את "יש לי סימפטיה" – הג'אזיות מתפרצת ממנה ואצבעותיה מנגנות באוויר על כלי נגינה לא נראים.

 

הכלים התמלאו חיים

הכלים הנראים, לעומת זאת, התמלאו חיים מהנגנים המצוינים, שבינם לבינה זרמה חיבה גלויה. וכך, גלרון שמה ידה על כתפו של ערן ויץ הגיטריסט (ומלחין כמה משירי האלבום) ב"נגיעה אחת רכה" בניגוד לעלילת השיר; התחבקה עם ורד פיקר, הפסנתרנית והמנהלת המוזיקלית של המופע בשיר "המיסטיקנים הסינים" והתמוגגה ממישל עמר המתופף ומאילן אביב הבסיסט.

 

הסיום המתקרב נרמז בשיר "נפרדנו כך" של לאה גולדברג. אחריו, עם "טו-דו-דום" במקום מילים, גלרון שרה בליווי פסנתר קטע של באך, ונפרדה במהירות הוירטואוזית של "אני אשתגע כשתאמר שלום". על הבמה עדיין הדהדו בהסכמה דברי זך: "שמעתי שמחר האוסקר. באוסקר שלי את כבר זכית".