אין לאן לברוח

מונית הכסף תעצור אתכם בכביש, דרור רפאל ידפוק לכם בדלת, יואב מאיר יתקל בכם ברחוב. תוכניות הטלוויזיה יצאו מהאולפן למתקפה חזיתית על האזרח הקטן. למה? נחשו

לנועם וברק סלונים, שני אחים שכבר הספיקו לצבור קילומטראז' נאה בתעשיית הטלוויזיה בארץ כעורכים וכותבים, היה רעיון לסיטקום: חברת הפקה כושלת שיורה לכל הכיוונים כדי לשרוד. בין היתר היא מוציאה צוות צילום אזוק למזוודה מלאה בשטרות, על מנת שישרך רגליים מבית ולבית וינסה לשכנע אנשים למלא משימות תמורת הכסף. שמחים ואופטימים לקחו האחים את הרעיון לחברת ההפקות "מטר", שם הקשיב להם בסבלנות עמי אמיר, אחד מבעלי החברה, אבל בראש שלו ריצדה תמונה אחת: צוות צילום הולך מבית לבית עם מזוודה מלאה כסף.

"אופנה אורבנית". יעצור אתכם ברחוב (צילום: ראובן שניידר) 

 

אחרי שנה של פיתוח והעשרה, הרעיון הפיקטיבי הפך למציאות, יותר נכון לשעשועון המציאות "מישהו בבית" (ערוץ 10). ההוגים והמפתחים רתמו לטובת הפורמט את מה שרותמים חלקים הולכים וגדלים בתעשיה: הקסם שטמון באנשים רגילים לגמרי שפשוט התמזל מזלם להקלע למסלולה של מצלמה משוטטת, ועכשיו גם הם נושאים בעוז את עיטור הכבוד של המאה ה-21: הם מופיעים בטלוויזיה.

 

ו"מישהו בבית" לא לבד. היא מצטרפת ללהַק תוכניות שמחפשות אתכם, האנשים הלא מוכרים עם השיק הספונטני. חלפו הימים בהם דודו טופז התדפק על דלתות העם מלווה בצוות צילום, בצעד שנחשב נועז וחדשני, ומצא אזרחים מתעלפים מאוֹשר, שרועים על הספות לבושים בגדי-ים. היום הסיכוי ש"מונית הכסף" תאסוף אתכם ברחוב, שניר צוק יצוץ אצלכם בבית ויבשל לכם ארוחה במטבח, ש"אופנה אורבנית" תעצור אתכם ברחוב ותפרגן לכם על הגרדרובה או ש"הטלפון" יאתגר אתכם לחפש את המטמון, גבוה מהסיכוי שתדליקו את הטלוויזיה על פרומו של "חטופים".

 

זה זול, כבר אמרנו?

כל כך הרבה יתרונות יש לז'אנר, שאי אפשר שלא לתהות איך לא חשבו על זה קודם. אבל התנאים לפריחה הנוכחית לא תמיד היו בשלים כל כך, כמו היום. החשוד המיידי הוא, כרגיל, המשבר הכלכלי. "כולם מחפשים פורמטים יותר זולים, פתרונות כלכליים לתוכניות זריזות, ערמומיות ולא יקרות", מסביר אמיר. "אז במקום לבנות אולפן מפואר, להשקיע בצילום מדויק, במנחים יקרים, עוברים לסגנון יותר דוקומנטרי, קליל ומשועשע מבחינת הלוק. זה מוריד עלויות. ואם זה גם הופך את המוצר שלך ליותר ורסטילי, ברמה המקומית וגם בבינלאומית, אז הרווחת".

"מישהו בבית". יופיע אצלכם בדלת (צילום: דודי מוסקוביץ) 

 

אבל השאיפה להוזלת עלויות היא חדשות ישנות. למזלנו חָבַר אליה הז'אנר המושמץ, אב כל הטומאה ואם כל הרייטינג, הסיבה השניה להגיענו עד הלום. הז'אנר שהוכיח את הקלות הבלתי נסבלת בה יכול אדם להאיץ תוך עונת שידורים אחת, ואפילו פחות, מאנונימיות מוחלטת לסלבריטאיות חוצת גבולות, גם אם מדובר בתהילה קצרת מועד, רק בגלל שהופיע בטלוויזיה. הז'אנר שהוכיח שגם אם לא כולנו נינט, עדיין נצליח להחזיק מספר דקות מסך, או כמו שיסבירו המצדדים: בכל אחד מאיתנו יש משהו מיוחד, שרק מחכה שיגלו אותו. כך הופקע זמן המסך מהכוכבים לטובת הצופים עצמם.

 

ואנחנו לא לבד. הבריטים, אלה מהמנדט, האנשים שהמציאו את הנימוס, האירוניה ובסוף גם את "מונית הכסף", גם הם קלטו את הפוטנציאל. "מישהו בבית" אומצה על ידי חברת ההפצה הבריטית "ALL3MEDIA International" , שאחראית בין היתר על הפצת משאבות רייטינג כמו "המתמחה" ו"מונית הכסף" עצמה.

 

סטפני הרטוג, סמנכ"לית הפורמטים של החברה, מבטיחה ממקום מושבה בלונדון שהפורמט "מהנה, קל להבנה ולא כבול מבחינה תרבותית – אפשר לשחק ולשדר אותו בכל מקום. מה גם שהוא מאפשר הצצה הגונה לבתים של אנשים, שזה תמיד מרתק. אפילו לבריטים לא תהיה בעיה להכניס מצלמות הביתה. יש להם הזדמנות להרוויח כסף ולהיות בטלוויזיה, וזה שילוב מנצח". לבסוף היא מודה ש"הפורמט בעיקר מאוד כלכלי להפקה, ככה שקשה למצוא בו חסרונות".

 

עממיקו שיק

וככל שהמצלמה אוהבת את האדם ברחוב, כך האדם ברחוב מחזיר לה אהבה. נכון שככל שהסיכוי להופיע בטלוויזיה גדל, החוויה הופכת פחות נדירה וייחודית, אבל עושה רושם שהגענו לשלב הנעים בו האדם ברחוב מביט בעדשה בגובה העיניים. ריבוי ערוצי השידור וההתפתחות הטכנולוגית הפכו את נוכחות המצלמה לשכיחה ולא מאיימת. ואחרי כל כך הרבה שעות טלוויזיה, כולנו כבר מדקלמים בעל פה את הקוד.

 

"אם לפני 30 שנה היית שמה למישהו מצלמה, הוא היה מגמגם חצי שעה", נזכר אמיר. "היום הוא לא מעונב, לא מתרגש. הוא בא אליך ויודע מיד איך להתנהל, הוא מרגיש טבעי מול המצלמה. יותר מזה, היום לכל אחד יש מצלמה, כולנו מצלמים, כולנו עושים סרטים, כולנו רואים יו טיוב, כולנו מכירים את השפה ושוחים בה. המרחק בין מסך הטלוויזיה והאינטרנט ובין המציאות כמעט לא קיים. זה כמעט אותו מסך, הכל כל כך קרוב ונגיש שקשה בעצם להפריד".

 

וכך, לטוב ולפחות טוב, הולך ותופס תאוצה השיק העממי ומשלים את המהפכה. עכשיו תוכלו לא רק לגור עם אנשים כמוכם, לאכול עם אנשים כמוכם ולקטר עם אנשים כמוכם, אלא גם לצפות באנשים כמוכם בטלוויזיה. ובעולם בו תוצאות ההצבעה בתוכניות ריאליטי מגדירות אותנו יותר מאשר תוצאות הבחירות, אפשר להתרווח אחורה בסיפוק, הכוח, ללא ספק, חזר אל העם.