טובים השניים

אנחל בונני וזהר ליבה, באדיז גם במציאות, מאחדים כוחות ומדברים על סקס, גבריות וקרם לחות. למה מגיע לנו כל הטוב הזה?

זה לא פשוט להעביר כמה שעות מול אנחל בונני (33, רווק) וזהר ליבה (32, נשוי פלוס אחד, פלוס היריון), אבל מישהי צריכה לעשות את העבודה השחורה.

 

אתן מוזמנות להישען לאחור ולבלות כמה דקות של אינטימיות עם הבחורים המקסימים האלה. כשתסיימו לרייר על התמונות, אתן מוזמנות לצפות בהם גם על המסך הקטן - את ליבה תראו בעונה השנייה והמדוברת של "הכול דבש", ואת בונני בסדרה "15 דקות" של Yes. אתן כבר יודעות איך זה עובד: ככל שתצפו בהם יותר, כך גדלים הסיכויים שמתישהו הם יורידו את החולצה.

צילום: יניב אדרי, סטיילינג: אורית אפרתי

 

אופנה

אנחל: "הרבה זמן התלבשתי בסגנון גראנג'י, ובשנתיים האחרונות אני מגלה את האהבה שלי לבגדים. הבעיה היא שאני שונא לעשות שופינג, אז כשאני בחו"ל - בניו יורק או בפריז - אני מקדיש לזה יום אחד: קופץ ל'אורבן אאוטפיטרס' או לכמה חנויות בסוהו ומצטייד בכמה פריטים, וזה מספיק לי עד הפעם הבאה. אני מת על חליפות, ואם מזג האוויר היה יותר ידידותי כלפיהן הייתי לובש אותן כל הזמן. אם אנחנו כבר מתלבשים ולא הולכים עירומים, אז בואו נעשה את זה בסטייל".

 

זהר: "היום זה מעניין אותי פחות. אני עדיין אוהב לעשות שופינג, במיוחד כשאני בחו"ל. אני לא מהגברים שנותנים לאישה שלהם לקנות בשבילם. זה לא משהו שאני עושה כל יום, אבל מדי פעם אני נהנה מזה. רוב היום אני בבגדי עבודה בבית: מכנסי עבודה, חולצה מלוכלכת, מנגב את הידיים בבגדים. אבל בכל מה שקשור לאירועים של המקצוע, פרמיירות והקרנות, אני מתלבש בהתאם. אני לא משקיע באקססוריז וכאלה. אני שם עליי משהו נוח שנראה טוב וזהו. מותגים פחות מעניינים אותי. אם אראה חולצת טריקו שווה ב־20 שקל בשוק, אני אקנה אותה".

 

רכילות

אנחל: "מזעזע בכל פרמטר בעיניי. הרבה פעמים אני גם נופל לזה, כשיושבים עם חברים ומתחילים לדבר על מישהו. לפעמים אתה נקלע לסיטואציה ולא שולט בזה. לגבי רכילות בעיתונים ופפראצי, במשך תקופה ארוכה פיתחתי כלפיהם אנטי וכשהייתי נתקל בצלמי פפראצי הייתי נכנס בהם. יש הרבה ידוענים שאוהבים את זה, אבל אני אוהב לשמור על העולם הפרטי שלי. אני משתדל להימנע מאירועים שאני לא מוכרח ללכת אליהם, אבל היום אני יודע שזו העבודה של הצלמים ואני פשוט נותן להם לעשות את מה שהם צריכים. לפעמים זה נראה לי קצת מגוחך - איזה מן פפראצי זה כשאתה עומד ממש מולי ומצלם? לפחות היית מתחבא מאחורי איזה עץ ותופס אותי מחטט באף".

 

זהר: "קשה לי עם זה. אני לא הולך לכל מיני השקות ואירועים, וכל מה שקשור ליחסי ציבור די קשה לי. אני יותר אוהב לעשות את העבודה וללכת הביתה למשפחה, אבל החברים והמשפחה אומרים לי 'שמע, אתה חייב'. אני גם לא מאוד מאמין בזה - אני חושב שהתוצאות של העבודה שלי מדברות בעד עצמן, אבל יכול להיות שאני טועה. כשאני נתקל בידיעה רכילותית על עצמי אני קורא, צוחק ומעביר הלאה. זה לא שיש יותר מדי דברים צהובים לכתוב עליי. אם אני הולך ברחוב וצלם פפראצי מצלם אותי, זה לא מפריע לי. אני נותן לו לצלם וממשיך. אני גר במושב מחוץ לתל אביב (מושב חירות, ח"ג), כך שביומיום אני די מנותק מזה".

 

דוגמנות

אנחל: "עבודה. עברתי המון חוויות, היה מדהים ועדיין מדהים. התחלתי לדגמן לפני כמעט עשר שנים. חזרתי אז מחו"ל והייתי מרושש, והחברים המליצו שאלך לדגמן. איזה חבר הכיר מישהו בסוכנות 'לוק', ומאז אני שם. הדוגמנות לקחה אותי כמעט לכל העולם: מילאנו, פריז, לונדון, ניו יורק. אני עדיין טס לא מעט, ורק בשנה שעברה הייתי ארבעה חודשים בניו יורק. אני עושה גם את הקמפיינים של 'ZIP' כבר שמונה עונות. הדוגמנות הביאה אותי לאן שאני היום, ואני חייב לה הרבה".

 

זהר: "זו הייתה אחלה חוויה. אני לא שולל את זה גם היום, ואם תבוא הצעה טובה - בשמחה. אני לא רואה בזה מקצוע שהתדמית תדבק בך אם תעשה אותו. זו עוד איזושהי מתנה שקיבלתי ואני יכול להשתמש בה, אז למה לא? אני בטוח שכל שחקן או שחקנית שמציעים להם קמפיין אופנה יעשו את זה בשמחה" (גם ליבה מיוצג בסוכנות "לוק", ח"ג).

 

פרסום

אנחל: "עוד משהו פסיכי, אבל בעולם של היום זה בלתי נמנע. אם היום אנשים מתפרסמים בזכות תכניות ריאליטי, אז מי שרוצה להיכנס לתחום המשחק בטח לא יכול להתחמק מזה. כולם יודעים הכול על כולם כל הזמן, כי אנחנו חיים בעולם תקשורתי כל כך. לפעמים אפילו ללכת ברחוב זה לא פשוט, אנשים אומרים לך כל מיני דברים ויש להם תגובות מצחיקות. אני לא מתרגל לזה כי אני לא טיפוס מוחצן. בגלל זה כשאני טס לאורוגוואי אני מרגיש את החופש האמיתי. אני יכול להסתובב בלי חולצה ולאף אחד לא יהיה אכפת. אבל מאוד נחמד לי שיש לי מעריצות. יש משהו מאוד 'Pure' באהבה של מתבגרים. אני אוהב את זה כשילדה אומרת לי 'יש לי פוסטרים שלך על הקיר'. מצד אחד, זה מטורף בעיניי - למה שאני אהיה תלוי על הקיר בחדר של מישהי? מצד שני, יש בזה משהו יפה, זה מחמם את הלב. תמיד יש לי זמן להצטלם ולתת תשומת לב, זה חשוב לי".

 

זהר: "זה משהו שאני די מנותק ממנו, כי אני גר מחוץ לתל אביב ועסוק בעיקר באיכות של המשחק שלי. אין לי חלומות גדולים על פרסום כלל עולמי. אני רוצה לעבוד, יש לי עוד הרבה מה להגיד ולעשות בתחום, ואני מקבל את העובדה שחלק מהמקצוע הזה הוא פרסום, ופרסום מביא יותר תפקידים. השאיפה שלי היא לעבוד כמה שיותר, והחלום האמיתי הוא לעבוד נון סטופ ולהיות אנונימי, אבל לצערי זה בלתי אפשרי".

 

נשים

אנחל: "הדבר הכי יפה שיש. גיליתי את האהבה שלי אליהן בשלב מאוחר יחסית בחיים שלי, כי עד גיל מסוים כל מה שעניין אותי זה כדורגל וחבר'ה. אבל מהרגע שבו נחשפתי לעולם הזה, התאהבתי. כל הקונספט של אישה הוא מדהים בעיניי, למרות שאתן פסיכיות ברמות אחרות. לפעמים אתן נטפלות לשטויות ושוכחות את מה שחשוב באמת, אבל אין מה להגיד - מזל שאתן פה".

 

זהר: "אשתי, אורית. אתן מין מדהים, יש הרבה מה להגיד עליכן. אישה היא יצור חכם מאוד שיודע בדיוק מה הוא רוצה, מה הוא צריך ואיך הוא ישיג את זה. לאישה יש המון כוח, גם פיזי וגם מנטלי. במיוחד היום, אחרי שראיתי לידה ואני חווה את ההיריון השני עם אשתי, יש לי הערכה גדולה יותר לנשים למרות שהייתה לי מאז ומעולם. לגברים יש זיכרון לטווח קצר - אם מתווכחים, זה עובר לנו אחרי כמה דקות. אצל נשים יש יותר רבדים ועומק, אצלן זה שוקע".

 

אהבה

אנחל: "כל מה שאנחנו רוצים. אהבה בכל הרמות - מההורים, מהחברים, מהאישה, מהקהל. אנחנו כל הזמן מחפשים אותה. בכל מה שקשור לאהבה בין גבר לאישה, מיליוני שירים וסרטים נעשו רק על הנושא הזה, אז כנראה שהוא מעסיק אותנו מאוד. הוא מעסיק גם אותי, אבל לא ברמה כזו שאני קם בבוקר ומייסר את עצמי כי אין לי אהבה. כרגע אני לבד וטוב לי עם זה. אני אוהב להתאהב, לפתח קראש על מישהי, לפלרטט. אני מעריץ נשים שמתחילות עם גברים. הרבה פעמים אני אוהב את הפנטזיה של האהבה, ולפעמים אני מגלה שהאהבה עצמה לא קיימת אלא רק הפנטזיה. לפעמים הרווקות קצת מלחיצה, כי אתה רואה אנשים סביבך מסתדרים בזוגות, אבל האמת היא שאני גם מאוד אוהב לישון לבד".

 

זהר: "אשתי היא האהבה הכי גדולה שחוויתי בחיי. היו לי חברות, אבל אף פעם לא נתתי להן את מה שאני יכול ורוצה לתת לה. היינו חברים טובים במשך חמש שנים לפני שקרה בינינו משהו. הכרנו כשהיא הייתה המורה שלי למשחק והתחברנו, אבל במשך תקופה ארוכה לא היה בינינו שום דבר רומנטי. פתאום הבנתי שבכל סיטואציה שבה אני מדמיין את המקום שבו אחיה, עם ילדים ומשפחה, היא תמיד אצלי בראש. יום אחד פשוט באתי אליה הביתה ואמרתי לה שאני רוצה שהיא תהיה האמא של הילדים שלי".

 

סקס

אנחל: "חלק בלתי נפרד מחיי. כל דבר יכול להיות סקסי בעיניי: סרט, שיר, לבוש, בחורה. בחורה סקסית עושה לי את זה הרבה יותר מאשר בחורה יפה. בחורות יפות יש המון, אבל בחורה סקסית - שהיא סקסית בזכות האישיות שלה, הכריזמה שלה, ההומור והאסרטיביות שלה - עושה לי את זה הרבה יותר. סקס כאקט עצמו הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, במיוחד בעיר כמו תל אביב. אז אני לא מתיפייף ואומר שאם אין לי חברה אני מתנזר. אל תאמיני לאף אחד שאומר את זה".

 

זהר: "חשוב מאוד. כיף. כשאומרים לי שאני נחשב לסמל סקס זו מחמאה בשבילי, אבל זה משהו שקשה לי לדבר עליו. אני שומר את העניינים האלה לבית. בעונה הראשונה של 'הכול דבש' היו לי כמה סצנות סקס והאמת היא שנורא קשה לי עם זה, בעיקר מאז שהתחתנתי. זה מרגיש לי מוזר וכבד אם אני צריך לנשק שחקנית. באיזושהי סדרה הבמאי רצה שאנשק את השחקנית שמולי, ושכנעתי אותו שמספיק שאחבק אותה".

 

משפחה

אנחל: "זה הדבר הכי חשוב בחיים. לצערי המשפחה שלי לא מלוכדת, למרות שאנחנו חמישה אחים. אולי זה בגלל הדרך שבה גדלתי והחינוך שקיבלתי מההורים שלי. גדלתי במשפחה ליברלית שלא היו בה גבולות וארוחות שישי. למזלי יש לי כמה חברים טובים שהם כמו משפחה, אז הם מזמינים אותי אליהם בימי שישי. אני קצת מקנא באנשים שיש להם את המעטפת המשפחתית הזו, ולפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי מה יהיה כשיום אחד יהיה לי ילד".

 

זהר: "הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם. אין דבר שמסב לי אושר גדול יותר מלהתעורר בבוקר, לראות את אשתי לידי ולהעיר את הילד. זה טעם החיים, ומי שיגיד אחרת משקר. תמיד רציתי משפחה וילדים, זה בער בי מאז שאני זוכר את עצמי. גדלתי במשפחה עם עוד חמישה אחים ואחות, ואני הבכור. בימי שישי אנחנו תמיד יושבים לאכול ביחד, ובחגים השולחן מלא. כשדגמנתי באירופה והייתי לבד כמו כלב, זה צבט לי וידעתי שאני רוצה משפחה, עד שהגיעה האישה הנכונה בשבילי. גם האבהות שינתה אותי מאוד: אני יותר דואג, יותר לחוץ. יש כל כך הרבה חרדות ופחדים סביב זה, אבל אני משתדל לא לחשוב על זה ולשחרר. עוד מעט הילד שלי הולך לגן, ואני מלא דאגות". 

 

גבריות

אנחל: "בעיניי, להיות גבר זה להיות אמיתי: להודות כשאתה עושה טעות, להיות חבר, להיות בנאדם טוב. אני בא מתרבות אחרת שבה מקובל מאוד להיות ג'נטלמן – למשל לפתוח את הדלת, לא רק לנשים, ומדהים אותי שלפעמים אנשים כאן אפילו לא אומרים 'תודה'. כשמדברים על שוויון בין גברים לנשים, אני עדיין מאמין בג'נטלמניות ובקצת אבירות. זה יפה בעיניי".

 

זהר: "גבר הוא מישהו שיודע להיות שם בשביל המשפחה שלו, ולשים אותה בעדיפות הראשונה. הוא אוהב את אשתו, אכפתי, דואג. אפילו אם מישהו מוריד שערות מכל הגוף אבל הולך כל בוקר לעבודה, דואג, מפרנס ושותף מלא לאשתו – זה לא עושה אותו פחות גבר. זה משהו שתמיד האמנתי בו, ומאז שיש לי משפחה אני מאמין בזה אפילו יותר".

 

מראה חיצוני

אנחל: "זה משהו שאני לא מתרגל אליו. הרבה זמן לא ידעתי שאני נראה איך שאני נראה ולא התייחסתי לזה. בגיל 17 נסעתי לטיול באורוגוואי, וכשחזרתי אחרי חצי שנה גדלתי, הפכתי לגבר, פתאום כל הבחורות שמו לב אליי. במשך הרבה זמן ניסיתי להנמיך את זה, זה עצבן אותי והרגשתי אשם שאני נראה ככה, כי אנשים חושבים שהחיים שלי קלים בגלל זה. הרגשתי שאני צריך להוכיח את עצמי יותר מאחרים. גם בתחום המשחק קל מאוד לשים אותך במשבצת של 'הדוגמן שרוצה להיות שחקן'. אנשים במדינה הזו מאוד ציניים לגבי כל דבר שאתה עושה. אם אתה דוגמן, אתה צריך להיות דוגמן. אין מצב שתהיה גם חתיך וגם אינטליגנט. היום אני מצליח לשחרר ולקבל את העובדה שככה זה. אני יודע שיש בי הרבה יותר ממראה".

 

זהר: "מצד אחד זה כיף, ומצד שני ההתעסקות בזה מביכה אותי. אבל אני מודע לזה וככל שעובר הזמן אני מבין ומקבל את זה. זו מתנה, ונראה לי שאשלים עם זה סופית רק כשאהיה בן 60 ומקומט. הפסקתי להילחם בעניין הזה של 'הוא יפה, בגלל זה הוא מקבל תפקידים'. לפני כמה שנים, כשעשיתי את המעבר מדוגמנות למשחק, היו כל מיני אנשים שהרימו גבה וטענו שקיבלתי תפקידים בגלל איך שאני נראה. זה לגיטימי בעיניי - אנחנו חיים בארץ של המון סטיגמות, אז אני מקבל את זה כחלק בלתי נפרד".

 

משחק

אנחל: "החיים, דפנטלי. אין משהו אחר שהייתי רוצה לעשות. מהסרט הראשון שראיתי כילד ידעתי שזה מה שאני רוצה. הייתי רואה סרטים של מרלון ברנדו, הוא היה האליל שלי. כשגדלתי קצת הזנחתי את האהבה הזו, זה חזר אליי רק אחרי כמה שנים בדוגמנות והתחלתי לעבוד בשביל זה ולקחת המון קורסים. אני מקווה שאני רק בתחילת הדרך ושיש לפניי עוד הרבה תפקידים. גם לשיר אני אוהב מאוד, ולאחרונה התחלתי להופיע עם בחור מוכשר בשם גל פדה. יש לנו שמונה שירים, ואפילו שלחנו אותם לאיזו סוכנת בניו יורק שמאוד התלהבה".

 

זהר: "מקצוע רציני שדורש גישה רצינית. לא למדתי משחק ואני לא מסתדר כל כך עם מסגרות פורמליות, אולי בגלל שיש לי קצת בעיות קשב וריכוז. את אשתי (הקואוצ'רית ומדריכת השחקנים אורית שר, ח"ג) הכרתי כשהלכתי אליה לשיעורי משחק פרטיים. כשאני מגיע לסט, אני לא בא לעשות פאן או להיות עם החברים. זו תעשייה קטנה וכולם מכירים את כולם, כמו שכונה כזאת, אבל אני מגיע כמו אתלט - מתכונן ועושה את כל מה שאני צריך לעשות כדי שהתוצאה תהיה מצוינת. אני לא רוצה להיות שחקן טוב, יש הרבה שחקנים טובים, אני רוצה להיות שחקן מעולה ושכל סצנה תהיה חדה כמו סכין מנתחים. אני רוצה לעשות גם תיאטרון וקולנוע וחולם לעבוד עם אלמודובר. כשאני לא משחק, אני עובד עם עץ ומוכר את הרהיטים שאני מייצר".

 

טיפוח

אנחל: "עד לא מזמן הייתי כמו כל גבר טיפוסי - מתרחץ וזהו בערך. אבל עכשיו, כשהעבודה שלי היא טלוויזיה, אני משקיע גם בקרם לחות. וזהו. אפילו בושם אני לא שם. לא אוהב. אני מאוד אוהב לרוץ בים, רק אני והאייפוד. בזמן האחרון יש לי קצת בעיות בגב התחתון אז חזרתי לחדר כושר, אני מרים קצת משקולות ועושה מתיחות פעמיים בשבוע. חוץ מזה אני אוכל ושותה מה שאני רוצה. יש לי הפרעה קלה כשזה נוגע לאוכל - אם לא הייתי רזה, הייתי שמן. אם יש אוכל על השולחן, אני לא אירגע עד שאסיים אותו. אנשים אחרים מפסיקים ואני לא יכול. אני גם שותה בירות כמו נינג'ה. יש לי חולשה לתפוצ'יפס ולמתוק, ותמיד יש לי סטוקים בבית".

 

זהר: "אני מדריך פילאטיס ויש לי מיטת פילאטיס בבית, אז אני מקפיד להתאמן ביומיום. אני פחות מתחבר לחדרי כושר, אבל אני משתדל לשחות פעמיים־שלוש בשבוע ואני גם חוטב עצים, עובד בפרדסים וכאלה. אני לא פנאטי בעניין של טיפוח, ואני אפילו מספר את עצמי לבד בבית. כשהייתי דוגמן הייתה לי יותר מודעות של קרמים וכאלה והייתי מוריד שערות כשצריך, אבל היום אין לי זמן. בין חיתול לבקבוק - מספיקה לי מקלחת טובה, סבון וחפיפה וזהו. אני משתדל גם לאכול בריא עם הרבה ירקות ופירות, אבל זה יותר בשביל הבריאות מאשר הגזרה".