בת 24, צלמת צניחה חופשית
קצת על התפקיד: כצלמת צניחה אני מצטרפת לאנשים באחת החוויות המסעירות, המרגשות והאינטנסיביות בחייהם, וצונחת במקביל אליהם במרחק של מטרים בודדים עם שתי מצלמות (וידיאו וסטילס) ומתעדת כל רגע. זה סוג של זכות, כי אני שותפה לריגוש של פעם בחיים.
איך הגעתי לתפקיד: תמיד היה ברור לי שזה מה שאני רוצה לעשות. עוד לפני שהגעתי לגיל החוקי לעשות קורס צניחה (18) כבר התחלתי לחסוך, ובדיוק ביום ההולדת התחלתי את הקורס. לאחר שסיימתי אותו בהצלחה התחלתי לעבוד במועדון "פרדייב" שבחוף הבונים כמקפלת מצנחים. אחרי כמה שנים של צבירת כמות מספקת של צניחות, התחלתי לצלם באוויר.
קיבלתי את הג'וב בזכות: הרבה התמדה, עבודה קשה ומוטיבציה. אני מכוונת למטרה הזו מגיל 18, עבדתי כמקפלת מצנחים בארץ ובחו"ל וויתרתי על כל הסופ"שים והחגים בבית, וגם בימים קשים של קיפולי מצנחים לא הסכמתי לוותר. עכשיו אני בדרך לתפקיד הבא – מדריכת צניחה.

תקנאו בי כי: אני עושה צניחות חופשיות כל היום, לפעמים אפילו שמונה צניחות ביום, ורואה את הנוף המדהים של החוף מהזווית הכי טובה שאפשר לבקש - ועוד משלמים לי על זה.
החלק הכי מגניב בעבודה שלי הוא: לראות את החיוכים, לשמוע את הסופרלטיבים ולהיות חלק מהחוויה וההתרגשות של הצונחים הנלהבים. וכמובן – לצנוח.
החלק הכי מבאס הוא: לקפל את המצנח, לפעמים אפילו שמונה פעמים ביום. זאת עבודה פיזית ממש מבאסת, במיוחד בלחות של אוגוסט בהאנגר לא ממוזג.
העובדה הכי פחות ידועה על צלמות צניחה חופשית היא: שיש מקצוע כזה "צלמת צניחה חופשית".
פסגת השאיפות שלי היא: להיות מדריכת צניחה בכירה.
אם לא הייתי צלמת צניחה, הייתי: וטרינרית.
עצה ששווה את משקלה: בהיעדר קלישאה מתאימה יותר - השמים הם הגבול.

איך תהיי צלמת צניחה חופשית - הטיפים של הילה: