על פי כתב האישום, לאחר שגילה אדמוב על הקשר שניהלו הנרצח ורעייתו, התעורר זעמו עד שהחליט לרצוח אותו. לשם כך הוא הצטייד בסכין וביקש מקרוב משפחתו להגיע לביתו כדי להשגיח על ילדיו בזמן המעשה. אדמוב הגיע לביתו של המאהב שעה שבמקום היו שני ילדיו.
לאחר שזה סירב לפתוח לו את הדלת, הצליח אדמוב להתפרץ לדירה דרך חלון חדר השינה, ואז דקר את איסקוב כמה פעמים וחבט בראשו. אחר כך ניקה את זירת הרצח וטשטש את טביעות אצבעותיו, ומשם המשיך לבית אמו, שם החליף את בגדיו והסתיר את אלה שלבש בזמן ביצוע המעשה, כמו גם את הסכין ששימשה אותו.
רק כמה חודשים לאחר האירוע, הצליחו בימ"ר-נגב לאסוף די ראיות שאפשרו את מעצרו בחשד לאחריות למעשה. בחקירתו הודה במיוחס לו ושחזר את מעשיו, תוך שציין כי הסיבה לדברים הייתה הקשר שניהלה אשתו של אדמוב עם הנרצח מאחוריי גבו.
גזר הדין ניתן בהרכב של השופטות רות אבידע, חני סלוצקי ומיכל ברנט, שקבעו כי אדמוב רצח את איסקוב מרצון להרוס את משפחתו כהשבת גמול של "מידה כנגד מידה" על עוגמת הנפש שגרם לו המנוח במעשיו עם רעייתו.