הורים שלא שומרים בבטן

סרט התעודה של אורנה בן דור "מרשם לילד המושלם" מציג תמונת מצב מפתיעה לגבי בדיקות שלפני לידה והפסקות הריון בישראל, אולם מתנער מאמפתיה כלפי ההורים המתלבטים

 

שלמה בר אמר פעם שילדים זה שמחה. הוא שר את זה ממקום קצת ציני - שיר מחאה (מאת יהושע סובול) על משפחות שמשפריצות ילדים למרות שאין להן יכולת לפרנס אותן ועל הממסד שמעודד אותן לעשות את זה - אבל עם ישראל לא אוהב סאבטקסט. ילדים זה ברכה, ומכאן הדרך קצרה לפיתוח אובססיה לאומית לדור ההמשך. כל בית צריך מרפסת וחייו של כל אדם, שלא לדבר על זוג, לא יהיו שלמים בלי צאצא.

 

הסרט של אורנה בן דור, "מרשם לילד המושלם" ששודר אמש (א', ערוץ 10), מתאר את השלב הבא של האובססיה הזאת. היום זה לא מספיק להביא ילדים, חשוב שהם יהיו מה שבן-דור קוראת לו "מושלמים". הקדמה הטכנולוגית מאפשרת לבדוק ולאתר אחוז לא קטן של מומים אצל העובר, ומסתבר שכמעט רבע מההריונות מופסקים בכל שנה באופן יזום על ידי ההורים, בעקבות גילוי של מום כזה. מקום ראשון בעולם.

דילמות של הריון. מתוך "מרשם לילד המושלם" (צילום: ערוץ 10)

 

וזה לא המקום הראשון היחיד – אנחנו מובילים גם בתביעות נגד רופאים ומיילדים על כשל באיתור מומים בזמן ההריון, ומובילים במספר הבדיקות שנעשות במהלך ההריון – חלקן מיותרות, ולפעמים מסוכנות – אותן בוחרים ההורים לעשות או הרופאים ממליצים לבצע, בניסיון למנוע את התביעה הבאה. אנחנו מובילים גם בסכום אותו משקיעים הורים במהלך ההריון כדי לממן את הבדיקות. לא שזה עוזר - לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה, ממוצע הלידות עם מומים נשאר פחות או יותר זהה.

 

בן דור מעלה נקודה חשובה, ועושה את זה בדרכה הנחרצת, השחורה-לבנה, האסרטיבית על גבול האגרסיבית. יש לדרך הזאת הרבה יתרונות בדוקומנטריה ותחקירים, אבל בן דור יכולה היתה להעשיר את הדיון ולהעמיק אותו אם היתה מדגישה את ההבדל בין ילד "מושלם" לילד "תקין", כלומר בריא, אך לא מושלם.

 

פרקטיקה מול אמפתיה

זה נכון שמזעזע לגלות שהורים מחליטים מראש שילד עם שפה שסועה או ארבע אצבעות לא ראוי לחיות, קשה לבוא בטענות להורים שבחרו שלא לגדל ילד בעל מום אמיתי, בעל נכות התפתחותית או פיזית. בעולם בו מדענים שוקדים על הנדסה גנטית, קשה לבוא בטענות להורים שמעדיפים לחסוך לעצמם – ולילד שטרם נולד – הוצאה נפשית וגם כלכלית לא קטנה בעתיד, ואולי התמודדות עם החברה הפרנואידית, לעיתים אכזרית, שהם עצמם נמנים עליה, ושמחזיקה ב"אפס סובלנות כלפי האחר".

 

"מרשם לילד המושלם" היה מדויק ואינפורמטיבי, אבל נעדרה ממנו אמפתיה כלפי ההורים האלה. אם הוא מבקש לענות על השאלה הפילוסופית כמעט, האם לילדים לא "מושלמים" יש זכות לחיות או שמותם עדיף מחייהם, הוא לא יוכל לעשות זאת בלעדיה.