כשאני חושבת על חג הפסח אני נזכרת במרתון קריאת האגדה ובאבי שר את ההגדה בכמה שפות: עברית, ערבית סגנון אשכנז וסגנון ספרד. אני נזכרת בצחוקים שיש בשולחן ביני ובין אחיי, אליהן מצטרפות הדודות, ובמבטה של אמי האומר לנו להרגע. אני נזכרת בשמחתה של סבתי שנהנית לראות את נכדיה צוחקים ליד השולחן (במיוחד אחרי מות סבי ז"ל), ובעיקר בהמתנה לאחיין שלי שישיר את "מה נשתנה".
במהלך השנים נאספו אצלנו המון הגדות, המונחות על השולחן. הן אף פעם לא תואמות אחת לשנייה, לכן תמיד נוצר בלאגן בקריאה. מזל שאבי תמיד מצליח לנצח על המקהלה. אני אוהבת לשמוע את אבי מזמר את זמירות ההגדה בעברית ובערבית בעודו מכה בשולחן לפי הקצב. אבי מכיר כמה סגנונות כי היה בצופים הדתיים בילדותו ובבגרותו, לכן למד את הזמרה האשכנזית, ביחד עם סלסולי ספרד מבית אביו והערבית - שהייתה שהשפה שדיברו בביתו. את שירתו של אבי מלוות עתה עיניו הנוצצות של נכדו וכמובן חיבוקה של אמי אותו.
אני נזכרת גם באחיותיי ובאחיי מנסים לשמור על הקצב ולפלוט כמה מילים בערבית ואת תזמורת הקולות בה אנחנו שרים "חד גדיא". בנוסף, אני נזכרת בעצב במקל שתלוי מאחורי המקרר של סבתי. במקל הזה סבא ז"ל היה עושה לנו מעיין הצגה: הייתה דפיקה בדלת ואחריה היה מגיע סבא, כביכול עייף ורצוץ, ובידו עטופה המצה השמורה. היינו שואלים אותו "מאיפה אתה מגיע?" והוא היה עונה "מארץ מצרים". אחר כך הוא היה רודף אחרי כולנו ונותן בנו מכות ברגליים (כדי שנזכור את סבלם של בני ישראל במצרים). כולם היו בורחים, הילדים וגם המבוגרים, והבית היה מתמלא צחוק ושמחה גדולה.
בבית סבתי לא היה נהוג לקלף את הביצים טרם אכילתן, אז כשהיינו מגיעים לשלב הביצה בהגדה, המסורת הייתה לדפוק את הביצה הקשה עם הקליפה על זה שיושב סמוך אליך, ואם רוצים לעצבן מישהו במיוחד כולם היו באים אליו ודופקים את הביצה על ראשו. אין למנהג הזה סיבה מיוחדת, אבל הוא יוצר הרבה צחוק ושמחה.
אצל סבתי השולחן ערוך כל טוב: קודם כל הזיתים הירוקים המבוקעים שסבתא עמלה עליהם כמה חודשים לפני החג והחביאה עד לערב החג; צלוחית של חצילים קטנים כבושים עם סלק; שתי צלוחיות של פלפלונים מקולפים, מחולקים לרבעים; צלוחית קולרבי וצנון וכמובן מצה שמורה שסבתי קיבלה מבית הכנסת הסמוך לביתה. למנה ראשונה היינו אוכלים את הדג של סבתא שלי, ועל מרק העוף עם הקניידעלך אמא שלי הייתה מופקדת. הבעיה היא שאחרי כל הנשנושים והמנות הראשונות אני כבר מגיעה לתחושת מחנק - למרות שאני תמיד מגיעה רעבה לארוחה. אני תמיד לא מבינה איך אמשיך למנות העיקריות וכמובן למנה האחרונה של עוגת השוקולד של אמי.
לקראת סוף הארוחה תמיד כל המשפחה שרועה על הספות ולא מסוגלת לזוז וכמובן שמבטיחים שבשנה הבאה עושים הרבה פחות אוכל ולא מנשנשים לפני הארוחה. בסוף כמובן רבים אם להמשיך לקרוא את ההגדה ובסוף מתפשרים על שירת "אחד מי יודע" בעברית ובערבית בקולי קולות, כאילו יש תחרות בין כולם מי שר יותר חזק.
גם לגבי תפריט הסדר, כל אחד והמסורת שלו. חשבתי על זה שרבים אוהבים לאכול עוף, אז הכנתי מנה מתקתקה וקלילה: שוקי עוף עם שום ובצל, שהבערתי עם מעט קוניאק והוספתי להם ריבת אוכמניות. מנה חגיגית נוספת עליה חשבתי היא של נתחי בקר פרוסים דק דק ומוקפצים עם פרחי ברוקולי ובצל ירוק. זו מנה נהדרת שאני מאוד אוהבת. חג שמח לכולם.
אפשר במקום ריבת האוכמניות להוסיף ריבת ג'ינג'ר איכותית
המרכיבים (ל-5 מנות):
10 שוקי עוף עם העור
2 כפות שמן זית
1/2 כוס קוניאק (כשר לפסח)
1 ראש שום קלוף
10 בצלי שאלוט קלופים
1 כוס יין אדום
1/2 כוס מים
1 ריבת אוכמניות איכותית וללא הרבה סוכר (רצוי תוצרת ST.DALFOUR)
1 כוס אוכמניות קפואות (לא חובה)
1 כפית מלח
1 כפית פלפל שחור
1 פלפל צ'ילי (לא חובה)

(צילום: יולה זובריצקי)
אופן הכנה:
את פרחי הברוקולי אפשר להחליף באספרגוס ירוק טרי
המרכיבים (ל-4 מנות):
2 פרחים גדולים של ברוקולי (800 גרם)
1/2 ק"ג נתחי שייטל פרוסים דק (לבקש מהקצב). אפשר גם להשתמש בנתחי סטרוגונוף
3 כפות שמן זית
3 כפות חומץ בלסמי
3 כפות יין פורט או יין קידוש עם אלכוהול
3 כפות סויה
5 שיני שום קצוצות דק
1 כפית פלפל שחור גרוס
1 כפית שבבי צ'ילי
להקפצה:
1 חבילת בצל ירוק
2 כפות שמן

(צילום: יולה זובריצקי)
אופן ההכנה:
אלומה בליליוס היא שפית וקונדיטורית המציעה שירותי שף פרטי ללקוח וקייטרינג לאירועי בוטיק. טלפון: 054-5333484
צילום וסטיילינג: יולה זובריצקי
בשרים וירקות: מעדניית דלישס באפקה, ת"א 03-6431122.