החמישייה הסוגרת: שם פוּ פינוק
סלי הניצחון של הרכז הירושלמי והפורוורד הנתנייתי עמדו במוקד המחזור ה-19 של ליגת העל. וגם: שיעור היסטוריה בשלוש, למה הרחיקו את הכרוז וקישור חזק לפסח
להיכן הלכו בני ישראל 40 דקות? כנראה שלא לאולם זיסמן. בצוותא עם השחקנים, השופטים, העיתונאים ובני משפחותיהם, היו אתמול ברמת גן אולי 100 איש. "אווירה כמו בבלגרד ארנה", התלוצצו אנשי חיפה ורצו לבדוק כמה-כמה בכדורגל.
במגרשים האחרים היה מעט מעניין יותר: דנילו פינוק ופו ג'טר הכריעו עם הבאזר את גלבוע/גליל ועפולה בהתאמה, חולון הסתבכה בהרצליה וראשון שיתקה את נהריה. זה היה המחזור ה-19 בליגת העל.
כוכב המחזור: פסח? פו-rim! נכון שהסל של פינוק נקלע במשחק משמעותי יותר, אולם תצוגה כמו של ג'טר באמת שלא רואים כל יום, שבוע או חודש. 39 נקודות ב-9 מ-10 לשלוש, 4 מ-4 לשתיים ו-4 מ-4 מהקו, סחיטת 6 עבירות, מדד 46 וסל ניצחון בשניה האחרונה. יותר מזה באמת שאי אפשר לבקש.
_gd.jpg)
ופינוק? חוץ מסל הניצחון היה לו גם משחק מצוין עם 26 נק', 7 מ-8 מהקו ומדד 26. יחד איתם בחמישייה: דבון ג'פרסון (29 נק', 12 מ-14 לשתיים, שש הטבעות ומדד 35 בניצחון מכבי חיפה על עירוני ר"ג); סם קלנסי, שקלע 20 נק', גרף 9 כדורים חוזרים וסיים עם מדד 24 בניצחון החשוב של בני השרון על הפועל חולון; וארון מגי (מכבי ראשל"צ), שניפק 20 נק', 14 ריבאונדים ומדד 30 ב-60:67 על נהריה הלא יציבה.
המאכזבים: 4 נק' בלבד לסשה בראטיץ'? מתי לעזאזל זה קרה בפעם האחרונה (במחזור ה-4 מול ר"ג. מאז קלע הסרבי בדאבל פיגרס בשבעה משחקים רצופים)?! משחק רע מאוד היה גם לג'ון שארפר הרמת גני עם 3 נק' ב-17 דקות. וכוכב המחזור הקודם, פול דלייני מנהריה, מה איתו? לא משהו, תודה. סיים אתמול 31 דקות עם 7 נק' בלבד ב-3 מ-10 מהשדה ו-0 מ-2 מהעונשין (איפה הוא ואיפה ה-11 מ-11 בשבוע שעבר). גם אריק דניאלס הגלילי, שהיה מצוין בשבוע שעבר עם 20 נק', איכזב הפעם עם 5 בלבד.
נעמדים בשלשות. הידעתם? גם הפעם הקודמת בה קלע שחקן אחד תשע שלשות במשחק היתה באולם בעפולה. גם אז היה זה ירושלמי - מתן נאור, שהשחיל 9 מ-12 מחוץ לקשת במחזור השני של עונת 2006/07.
האם זה השיא? ממש לא. מארק סימפסון, שחקנה של בית"ר ת"א דאז, כבר קלע עשר שלשות במשחק אחד בשנות ה-80'. לפני כן לא ממש היתה ספירה מדויקת, כך שכמובן ויתכנו מקרים נוספים. הפעמיים הקודמות בהן הגיעו שחקני ליגת העל לתשע שלשות, היו כשמארק בריסקר (אז במדי מכבי ת"א) קלע 9 מ-10 בכפר בלום וסיים עם 27 נק' (עונת 01/02), ובעונת 90/91, כשדאג לי, במשחקו השלישי בלבד במדי הפועל ת"א, קלע 9 מ-11 ברוממה.
39 הנק' של ג'טר הן שיא עונתי בליגה (הקודם היה שייך לפינוק שקלע 37 במחזור ה-13 מול עירוני ר"ג). הפעם האחרונה בה הגיע שחקן ירושלמי ל-39 נק' היתה בעונת 1995/96, אז עשה זאת נוריס קולמן בניצחון על הפועל גבת 78:120. קולמן קלע 39 גם בעונת 92/93, מול הפועל חולון.
ג'טר אמנם השיג מדד של 46 (ושבר את השיא העונתי של שון ג'יימס אשר עמד על 43), אולם גם הנתון הנ"ל רחוק עדיין מהשיא שקבע קלי מקארתי במדי ראשל"צ ב-03/04, כשהעמיד 38 נק', 14 ריב', 13 מ-16 מהשדה, 11 מ-12 מהקו יחד עם סחיטת 8 עבירות ובסך הכל מדד 55. ותודה לשלומי פרי מאתר מנהלת הליגה, כנראה האדם היחיד בארץ שיודע את הדברים האלה.
הפיצו את הכרוז. ולפינת הביקורת. הראל פלג הוא הכרוז של הפועל עפולה. בחור צעיר, חייכן, ומלהיב במובן הטוב של המילה. אחד שנותן את הנשמה (ולפעמים קצת יותר) על המיקרופון. שלשום גם זה היה יותר מדי עבור השופט גילי עובד, שהרחיק אותו ברבע השלישי של המשחק נגד ירושלים.
ואנחנו שואלים: לא עדיף כרוז שמתלהב על פני אחד יבשושי כמו שי סידי, למשל? האם היו עושים את אותו הדבר גם לרפי גינת, או לחלופין לגדי רבינוביץ'? האם
מעדיפים במגרשים להחריש את אוזניהם של הצופים עם ג'ינגלים פרסומיים מעצבנים, אבל גם לעצום עיניים אל מול הדברים שיכולים באמת לעורר את הקהל? סדרי עדיפויות מוזרים קצת, לא?
ביד חזקה ובזרוע נטויה. ובלי קישור אחד שחוק לפסח כנראה שאי אפשר. לכבוד הפסוק "ביד חזקה ובזרוע נטויה", אלו עשר ה(דמויות שלא כדאי ללכת איתן) מכות של הכדורסל הישראלי: על הספסל - סטפון ברדפורד, סם קלנסי, מרקו קילינגסוורת, כריס ווטסון ויניב גרין. החמישייה הפותחת - פי.ג'יי טאקר, ארון מגי, ברנדון האנטר, ג'ון תומאס ועידו קוז'יקרו. ניסינו לארגן תחרות הורדת ידיים, אבל פחדנו שהם יתעצבנו.
וקושיה אחת לסיום: מה נשתנה הכדורסל הישראלי מהעונה שעברה? לא הרבה, למען האמת. גם העונה אין תחרות של ממש, המצב הכלכלי לא משהו ורוב האולמות לא ראויים למאכל אדם. לשנה הבאה (טוב, אנחנו חותמים גם על שנתיים) בארנה הבנויה בירושלים, ואולי גם ברוממה המשופצת או בנתניה המתחדשת. חג שמח.