אלרגיות אינן מתפרצות בגלל מתח או מצב נפשי. המתח יכול להגביר את הסבל, ומצב נפשי לא טוב עלול לגרום לעוצמת חוויה קשה יותר, אך לא לאלרגיה קשה יותר.
גילו של האדם משפיע על האיבר שבו תתבטא האלרגיה, אך לא על הופעתה. כך למשל, אצל תינוקות האלרגיה מתבטאת בעיקר בעור, מאוחר יותר מופיעות אלרגיות למזון כמו חלב וביצים, ואחרי גיל ארבע מופיעות האלרגיות בדרכי הנשימה (ברונכיט, אסתמה). עם זאת, עוצמת התופעות האלרגיות פוחתת מעל גיל 50־60.
פיספסתם את שתי הכתבות האחרות בסדרה?
אלרגיה יכולה לפרוץ בכל גיל. גרעין האמת מצוי בטענה שאלרגיות נשימתיות נוטות להתפרץ בגילאים צעירים. עם זאת, אלרגיות המתבטאות בבעיות עור יכולות לפרוץ גם בגיל מבוגר, ולעתים דווקא פז”ם של חשיפה לגורמים אלרגניים, כמו בושם, צבעים אקריליים ועוד, הוא שמביא בסופו של דבר לאלרגיה.
בניגוד למה שמקובל להאמין, אורך הפרווה אינו מעיד בהכרח על רמת האלרגניות של בעל החיים, וכלב נקניק קירח יכול לעתים לעורר בבעליו אלרגיה בדיוק כמו פודל שעיר. האלרגיה היא בדרך כלל לקשקשי העור, לשתן או לרוק (אצל חתולים).
רוב האלרגיים רגישים ליותר מגורם אחד, וגם אם ישאירו מאחוריהם את עצי הברוש, מערכת החיסון שלהם ודאי תמצא עצי זית במשכנם החדש. עם זאת, אסתמטיים הרגישים להפרשות קרדית אבק הבית עשויים לחוות הקלה אם יעברו לאזורים יבשים.
טענה זו שנויה במחלוקת. פעם האמינו שאכן צריך לשמור על תינוקות מכל משמר שלא יפגשו בקרדית אבק הבית, בבוטנים או בברושים בגיל צעיר, מתוך אמונה שאם יפתחו אלרגיה בגיל צעיר, לא יוכלו להיפטר ממנה אחר כך. אלא שכיום מצטברות יותר ויותר הוכחות שייתכן שהדבר הפוך ושחשיפה מוקדמת דווקא מרגילה את הגוף לאלרגנים ומחסנת. הסוגיה אינה ברורה כרגע.
75% מהאנשים שנוטלים חיסון (אימונותרפיה) כזה חווים שיפור משמעותי בתסמיני האלרגיה, שיפור באיכות החיים וירידה בצריכת התרופות.
על אף הרציונל ההגיוני לכאורה שלפיו דבש הדבורים המופק מאבקנים חושף את הגוף בצורה עקיפה ומתונה לאבקנים – אין ממש בטענה זו. גם אכילת פולן (המופק מהאבקה) אינה מחסנת.