תימן האפוקליפטית

גילה גרינפילד מתכתבת בעבודותיה בתערוכה "פאטה-מורגנה" עם הזכרון הקולקטיבי המשפחתי ומתוך חזון בדיוני עתידני. האמנית מפרשנת את יצירותיה

גילה גרינפילד פורסם: 12.04.10, 14:53

נופים מדבריים, ספק מציאותיים, ספק בדיוניים. שילוב של זכרונות משפחתיים קולקטיביים מתימן של פעם לבין חזיונות של מדע בדיוני. האמנית גילה גרינפילד מציגה בתערוכתה "פאטה-מורגנה" בבית האמנים בתל אביב את התרשמותיה מנופי תימן, כור מחצבתן של נשות משפחתה, כשברקע סרטי מדע הבדיוני של שנות השישים. מהם המקורות ליצירתה כפי שבאים לידי ביטוי בשבעה דימויים מתוך התערוכה? גרינפילד עצמה מסבירה.

 

מקווה מים מדברי ובו מצודה המהווה איזכור לציוויליזציה שהיתה, למקום שננטש. בנוסף לאזכור הארכיאולוגי של מבנה קדום, נותנות המדרגות הכחולות, המיסטיות, סימן חיים והמשכיות ומזמינות לכניסה לעולם אחר. החלק הלבן, ה"לא גמור" בציור מהווה מרחב נוסף ועכשווי.

 

בצבעים כחולים כמעט זרחניים ובקונטרסטים חזקים של שחור, לבן וכחול ושמיים מוכתמים, ציור המינרט ניראה כמעט אפוקליפטי. הצפלין, במבט ראשון ניראה כטיל ובמבט שני מזוהה ככלי טייס המגיח כמתוך ציור עתידני משנות השישים ויוצר תחושה עוצמתית ומתח המשלב בין עולמות שונים.

 

טראסות באזור כפרי, המאפיינות את הבנייה שהייתה בתימן כחלק מאורח החיים המדברי – הבנייה הייחודית שהיא שילוב של מרקמים אוריינטאליים עם אסתטיקה פונקציונאלית של אגירת מים, יחד עם גורד השחקים המודרני, יוצרים חזיון מתעתע של עבר ועתיד, המצוי מעבר לזמן הקונקרטי.

 

מסגד ומבנה נטוש בסקאלה צבעונית של שחור, לבן ואפור. אלה מופיעים כחזיון עברי-עתידני, עולם בו יש ירח, ספק כוכב לכת אילוזיוניסטי. גרינפילד משתמשת בשפת הקומיקס בתאור המבנה הנטוש, "מדביקה" אותו אל הציור ומטשטשת את האוריינטציה של זמן ומקום.

 

מבצר שניראה כמתקן צבאי בלב המדבר בצבעי שחור, לבן ואפור. בהשראת המתקנים הצבאיים שמצויים אי שם במדבריות ארה"ב, ערב הסעודית ומחוזות אחרים ושבהם נערכים ניסויים סודיים. המבצר מכיל אינפורמציה שאינה ידועה ומשמש כמבנה מסתורי אך עוצמתי שבו המציאות והדמיון נפגשים. ברקע, במרחקים, תחנת אנרגיה סולארית ומשיכות צבע כחולות, אבסטרקטיות העשויות להזכיר מכשירים ומתקנים נוספים.

 

אזור מנאחה. עוצמתם של הנופים עוצרי הנשימה של תימן, מודגשת בפרטי הציור ובמרחביו. צבעי האדמה והחימר ומורכבות ופשטות הנחת האבנים ועיטורי הבתים, יוצרים חלל חדש וחלומי, בו הזפלין טס לאיטו ובו נשמע רק קולו של השקט המדברי.

 

העיר סעדה בצבעיה הטבעיים - בשילוב עם מבנה בהשראת פגודה סינית, הנראה כמגדלור המשקיף על המדבר. העיר מוקפת חומה מתפתלת ומתקיימת כאי מבודד מן החוץ. החול והאבנים יוצרים מרקם מורכב ומופשט שבו נטועים מתקני המדידה כאלמנטים חייזריים בתוך האובך החמסיני ומתקשרים עם המגדלור הניראה כסקיצה מתפאורה אחרת.