הלב קופץ כמו קנגורו עד ישראל

הבית הוא היכן שהלב נמצא - זה מה שגורם לי לחייך בכל פעם שמישהו שואל: למה לך לעלות לישראל. את הקשר הייחודי שלי אליה כבר גיליתי

המצב סוריאליסטי עבורי: בעוד פחות מארבעה שבועות אארוז את חפציי ואאלץ להיפרד ממשפחתי וחבריי, איתם גדלתי וחייתי ב-22 השנים האחרונות. אעזוב את המקום בו התבגרתי, המקום בו למדתי את כל מה שאני יודע, ואזכה להתחיל חיים חדשים משלי בביתי האמיתי: בישראל.

 

זו תחושה מוזרה, תחושה לא ברורה שאיני יכול להסביר במילים - תחושה של השלמה, של הרכבת החלק החסר והאחרון בפאזל. אני מרגיש בדיוק כמו שהרגשתי בפברואר 2006 כאשר צעדתי את צעדיי הראשונים בישראל ברגע הירידה מהמטוס במסגרת תוכנית "הכשרה" של בני עקיבא העולמית. אותה התחושה שהרגשתי כאשר חזרתי לישראל לחודשיים של קיץ. התגעגעתי כל כך לתחושה זו שנתיים שלמות, וסוף סוף אני מתקרב לתאריך העלייה המיוחל.

 

המילה "בית" מקבלת משמעויות רבות: יש שאומרים "ביתו של אדם הוא מבצרו", אבל אני חושב שהאמרה "הבית הוא היכן שהלב נמצא" מתאים הרבה יותר, במיוחד במקרה שלי. אימרה זו היא שעומדת מאחורי ההיגיון שגורם לי לחייך בכל פעם שמישהו שואל: "אבל למה לך לעלות לישראל?" אני מאמין שלכל יהודי יש קשר מולד עם הארץ מבחינה רוחנית, קולינרית, מוזיקלית, היסטורית ועוד – לכל אחד יש הקשר שלו, ולעיתים נדרש ליחידים זמן למצוא את הקשר שייחודי להם. 

 

הרב קוק כתב על ה"פיצקלה ייד" (היהודי הקטן) שיש בכל יהודי. לטענתו כל יהודי הוא מיוחד, בין אם בחר באורח חיים דתי או חילוני. הייתי רוצה להוסיף על דבריו: בתוך כל יהודי בוערת להבה קטנה. את הלהבה הציתו לפני 2000 שנה, עם חורבן בית המקדש השני ותחילת הגלות שעדיין נמשכת עד עצם היום הזה. הלהבה תגדל עוד ועוד עד כדי מדורה גדולה, ברגע שה"פיצקלה ייד" יחזור סוף סוף הביתה.

 

אז מה גורם ליהודי אוסטרלי ממוצע לעלות לישראל? אם הייתי טוען כי העלייה שלי היא רק תוצאה של אידיאולוגיה, השפעה של בני עקיבא, החינוך או משפחה זו לא היתה הסיבה האמיתית. היא כנראה מורכבת מכל הדברים גם יחד ועוד...

 

"עלייה" בשבילי היא בדיוק משמעותה בעברית: "עולים" שלבים בחיים, עלייה בצמיחה האישית, עלייה בצמיחה האידיאולוגית, עלייה ברוחניות. הרי החיים הם מה שאנחנו עושים איתם. אנחנו יכולים לחיות את חיינו כדי לרצות אנשים אחרים, או לחיות חיים של אנשים אחרים בשבילם - אבל אלו מין חיים אלה? הוציאו אותנו ממצרים ונתנו לנו את חופש - החופש לבחור, לבחור בחיים, לבחור בתורה ובחוכמה, לבחור הארה - לבחור לחיות ולהיות חופשיים. זה העולם שלי, וכך אני חי.

 

אני מצפה לראות את כולכם בישראל בקרוב מאוד, ובבקשה, אל תחששו להיות חברים שלי - אני לא נושך. רק קופץ כמו קנגורו.

 

ג'ייקוב (קוב) וויתוורניק, סיים תואר בארכיטקטורה ויעלה בעוד מספר שבועות לישראל. לשעבר כיהן כמזכיר סניף בני עקיבא מלבורן.