ההצגה "פוקהונטס, ג'ון ואנחנו" עוסקת בסיפורם של מתיישבים אנגלים שהגיעו ל"עולם החדש" בצפון אמריקה לפני כמה מאות שנים כדי להקים קולוניות ולחפש זהב, תוך שהם מתנגשים עם האינדיאנים החיים במקום. הפעם יעלו את הסיפור המוכר לבמה, קבוצת בני-נוער מתיכון עמל 1 בטירה, תיכון הרצוג ותיכון כצנלסון בכפר סבא, כחלק מפרויקט תאטרון של "ילדי השלום", שמטרתו לקדם חיי שלום בין אזרחים יהודים וערבים בישראל באמצעות התאטרון.
כמו בחירת המחזה שצופן קונפליקט בלתי נמנע, גם הליהוק לתפקידים אינו מתחמק מהגורם היהודי-ערבי, והדמויות הראשיות חולקו ל"קאסט" שונה בכל פעם, כשלפעמים פוקהונטס דוברת עברית ולפעמים ערבית. את הסיפור מובילות שתי דמויות עיקריות: ג'ון סמית' האנגלי ופוקהונטס האינדיאנית, שבונים יחד גשר מורכב ולא פשוט של יחסים חבריים ומביאים לסיום שמח באופן חלקי.
עמותת ילדי השלום נוסדה ב-1988 במטרה באמצעות התיאטרון. פעילות העמותה לקידום חיי שלום בין האזרחים הערבים והיהודים בישראל, מתקיימת בבתי ספר יהודים וערבים שכנים (כיתות ט' -י') שנפגשים בכל שבוע ליצור מעגלים של היכרות, יחסי ידידות וכבוד הדדי. שיא הפעילות הוא מחזה דו לשוני, שהוא פרי החוויות שהצטברו במהלך המפגשים.
"ליצור פעילות המכבדת את שני הצדדים ומקרבת על אף החשדנות והדעות הקדומות זו בהחלט משימה קשה", אומרת מליסה לוין בוסקוביץ' מנהלת עמותת "ילדי השלום". "הילדים ניצבים מול קשיים רבים והתמודדויות אמיצות. אולם בסוף התהליך, כשהאורות נדלקים והשחקנים הצעירים עומדים על הבמה, הם חווים שיא מרגש שסוחף אליו אחים, חברים, מורים ומנהלי בתי ספר, ואת כל הצופים".
"אני חושב שהחתך האוכלוסיה פה גם של היהודים וגם של הערבים לא מייצג משהו אובייקטיבי", אומר איתם מגיני - אחד מהנערים המשתתפים בפרוייקט. "כולנו פה ילדים שכן אכפת להם ורוצים לעשות את השלום הזה ויש המון כמונו והמון שבדיוק ההפך - שלא רוצים את זה, אז זה לא מייצג שום דבר. זה שאנחנו מצליחים אני לא יודע כמה זה ישפיע ויראה לאנשים אחרים שאפשר. אפשר, תמיד אפשר. וכולם יודעים שאפשר, פשוט לא רוצים."