ארזה שתי מזוודות וטסה לקנדה להיות איתו

הוא טס אחריה להודו והפתיע אותה אותה במלון, ובאותו יום היא ידעה שזה זה. אבל מה קורה כשמתאהבים במישהו שעוזב את הארץ לקנדה לכמה שנים טובות, כשבקושי הספקתם להיות יחד כזוג? ההיגיון אולי היה אמור להגיד לענבל להמשיך הלאה, אבל היא ואביעד הבינו שיש כאן אפשרות למשהו מדהים

במבט לאחור ענבל, סטודנטית בת 25 לעיצוב תעשייתי בטורונטו, בטוחה שההחלטות הגורליות שקיבלה, שכללו עזיבה לקנדה הרחוקה בעקבות לימודים ובעיקר בגלל אהבה, התגלו כדבר הטוב ביותר שעשתה בחייה. אבל היא אומרת שכשניצבים בפני בחירות בסדר גודל כזה, שישפיעו על כל מהלך חייך בשנים הבאות, זה לא נראה פשוט כלל.

 

היא ואביעד, סטודנט בן 28 למנהל עסקים ומערכות מידע בטורונטו, אותו היא מגדירה כ"נפש המחייה אותי", נפגשו לקראת סיום שירותם הצבאי, כמדריכים בקורסי השלמות קצונה בשלישות. בזמנו העתיד הקרוב נראה ברור: ענבל תכננה לנסוע לסרי לנקה לבקר קרובים אחרי השחרור ולחזור לארץ ללימודי עיצוב, ומשפחתו של אביעד, שעברה לקנדה, חיכתה לו שיצטרף אליהם עם תום השירות. אבל כשהאהבה פרחה השתנו התוכניות יחד איתה.

 

ענבל מספרת על ההתחלה: "ביחידה של אביעד יש מסורת ששלישים לא יוצרים קשר עם בנות קישור, ולמעשה, כשהתקרבנו השותפים שלנו במבנים בהם גרנו בצבא לא ממש תמכו. מה גם ששנינו היינו בעיצומו של קורס, מדריכים צוערים ולא ישנים הרבה".

 

החיבור ביניהם היה מיידי, אבל לקח זמן עד ששניהם הבינו שזו לא ידידות. "הפכנו מהר מאוד לחברים טובים ובילינו זמן רב ביחד. כולם אהבו אותו, אבל לא נוצר דבר מעבר, כי למי היה זמן?"

 

כשהקורס נגמר עזר אביעד לענבל לארגן מסיבת יום הולדת בים. בדרך הם עברו אצלה בבית, ואמא שלה, שענבל מעידה עליה כשופטת אופי מצוינת שמעולם לא טעתה לגבי אף אדם, אמרה על אביעד שהוא מקרין טוב לב אמיתי ואווירה חיובית סביבו.

 

הזמן ביחד עשה את שלו: "כמה שבועות אחר כך החלטנו שאי אפשר להילחם בזה, זה פשוט היה טבעי. טיילנו המון יחד ופשוט הרגשתי 'מה אני עושה? כל כך טוב לי איתו, זו לא חברות, זו זוגיות'".

 

אולי היינו היום שני זרים במדינות שונות

אחרי השחרור הם נסעו עם חברים לברצלונה. משם ענבל המשיכה להודו, ואביעד חזר לארץ ותכנן את הנסיעה לקנדה, עד שהגעגועים הכריעו אותו. ענבל נזכרת: "בשבועיים הראשונים בהודו היה קשה מאוד לשמור על קשר. ניסינו לשוחח כל יום בטלפון בחורים הנידחים של דרום הודו, עד שיום אחד אביעד פשוט הופיע בדלת שלי במלון בו שהיתי".

 

אביעד חזר לארץ, וממנה עבר לקנדה להתחיל שם את חייו. כשענבל חזרה לארץ לבד, היא נרשמה לבתי ספר לעיצוב בארץ, אבל גם לאחד בקנדה, והשניים החליטו שאם תתקבל, תעבור לקנדה. "אני בת יחידה, והוריי חששו מאוד מהרעיון שבגיל 21 אעשה את השינוי הקיצוני ואפרח לארבע שנים ליבשת רחוקה שאפילו לא חשבתי שארצה לחיות בה, עבור בחור מקסים שהכרתי הרגע. זה נראה מטורף ולא אחראי".

 

כשענבל קיבלה תשובה חיובית מהמוסד בטורונטו, היא החליטה לעמוד מאחורי הבחירה שלה, למרות שהסכימה עם הוריה שמדובר בצעד גדול שלא בהכרח יצליח. "באותו שבוע סידרתי ויזה לקנדה, ארזתי שתי מזוודות עם כל החיים שלי בתוכן, והסברתי לאמא שאני חייבת לנסות, לא יכולה לוותר בלי לדעת שעשיתי הכל. זה היה יקר מאוד, את כל החסכונות לכל התואר בארץ הוצאתי על השנה הראשונה שלי שם".

אביעד וענבל במפלי הניאגרה 

 

ההימור התברר כהחלטה נכונה. היום שניהם חיים בקנדה ומתכננים לחזור ולהינשא בארץ אחרי שיסיימו את התואר. ענבל: "היו מכשולים רבים שבהם יכולנו לוותר, רגעים של חוסר ודאות והמון לחץ של משפחה וחברים. היום אני יכולה לומר שמישהו היה לצידנו כל הדרך ווידא שנעשה את הבחירות הנכונות - עשינו זאת זה עבור זה. אנחנו רבים ואנחנו עקשניים, אבל בלעדיו אהיה אומללה מאוד. אלמלא התקשורת המצוינת והפתיחות בינינו, אולי היום היינו שני זרים במדינות שונות עם עתיד נפרד".

 

מבחינת ענבל היא נשבעה אמונים ביום שאביעד טס אחריה להודו. הוא מצידו, בכל זאת החליט להציע גם באופן רשמי. בדרך לביקור בארץ הזוג עבר אצל הוריה של ענבל,  שגרים היום באנגליה. אביעד ניצל את ההזדמנות, וכשענבל הלכה לנמנם, הוא ביקש את ידה מהוריה. "זה נשמע כמו קלישאה, אבל אני והמשפחה שלי מאוד קרובים, ולמרות שאני לא זוכרת שאמרתי את זה לאביעד מעולם, זה עשה אותי ואת הוריי מאוד מאושרים".

 

קבלו החלטה שתהיו שלמים עם כל התוצאות האפשריות שלה

את הטבעת קנה אביעד שלושה חודשים מראש, וחיכה לרגע הנכון כשיהיו לבדם בחופשה באילת. "אני הזמנתי את חברה שלי ליאור להצטרף, ואביעד קיבל את זה בהבנה. הוא כן ביקש שיהיה ערב אחד רק לשנינו. עכשיו זה נשמע ברור, אבל לא חשדתי בכלום, גם כשליאור התחילה לטפטף שהוא מתכנן משהו. הוא לקח אותי למסעדה, פינק כמו שרק הוא יודע, ושמתי לב שהוא מלטף את ידי ובאופן מיוחד את הקמיצה, האצבע הרשמית של טבעות האירוסים".

  

כשהארוחה נגמרה וכלום לא קרה, ענבל הניחה שהיא מדמיינת ושליאור מקשקשת. אביעד ביקש שתחליף למשהו נוח, לקח שמיכה, והם יצאו לנסיעה קצרה למקום מרוחק מהעיר, מלא בהרים וטבע. "יצאנו מהרכב, הוא אחז בידי ואמר לי דברים שכל אשה חולמת, שלף קופסה מקטיפה שחורה ופתח אותה. אני בקושי ראיתי משהו מבעד לדמעות האושר. חייכתי אליו והיה לי ברור, הוא תמיד יעשה אותי מאושרת, ואני תמיד אעשה הכל כדי שהוא יהיה מאושר".

 

לשאלה מתי ידעו שהקשר שלהם הוא הדבר האמיתי, אביעד משיב שהוא ידע והרגיש את זה עוד כשראה את ענבל במדי ב' מטונפים כשרק הכירו, פשוט היה משהו בחיוך שלה שהוא לא יכול היה לעמוד בפניו.

 

ענבל היתה פחות החלטית: "בסיום הצבא התלבטנו אם לנתק או להיאבק על הקשר. צריך לזכור שלהיות כמה חודשים רחוקים זה מזה לא היה דבר פשוט, במיוחד כשכלום לא היה בטוח. היה רבה יותר פשוט לומר שלום, ולהמשיך בתוכניות. אבל, ידעתי שארגיש החמצה כל חיי. אביעד גרם לי להרגיש כאילו חיי התחילו כשהכרנו, ושהוא יהיה לצידי כל חיי. המשהו המיוחד בינינו גרם לי להבין שאני חייבת לנסות לפני שאתן לזה לחמוק מבין אצבעותיי".

 

לענבל יש מסר מתוך הניסיון שלה עבור אחרים שעומדים על פרשת דרכים דומה: "היינו זוג מאוד טרי, ויכול מאוד להיות שאחרי זמן מה היינו מתרחקים. העצה שלי היא לקבל החלטה שתוכלו להיות שלמים עם כל התוצאות שלה. ידעתי שזו קפיצה למים, ושאם זה לא יסתדר אני לא ארצה להאשים אף אחד, לא לכעוס על בן זוגי או על עצמי".

 

ענבל מסבירה שהיא חשבה מה הדבר הכי נורא שעלול לקרות: "אחזור לארץ אחרי שנה בחו"ל, אתחיל מחדש עם פחות כסף וקצת יותר מבוגרת. לעומת זאת, אם לא הייתי נוסעת, כל חיי הייתי תוהה אם פספסתי משהו ובעצם השארתי את ליבי מעבר לים. החלטתי ששווה לי לשנות הכל בשביל צ'אנס למשהו מדהים כמו אביעד. זה הימור, ובהימורים צריך לדעת להתמודד עם אפשרות של כישלון. לי יש המון מזל שההימור שלי הצליח, ובגדול".

 

זוגות שסיפורם המלא ותמונותיהם יתפרסמו בערוץ יחסים יקבלו במתנה ספר רומנטי אישי בכיכובם, מתנת יוליה - הפתעות מתוקות