באחד המדבריות הלכו מורה סופי ותלמידו הנאמן. עם רד הערב, הקימו השניים אוהל ונשכבו בו כדי לנוח.
"איזו דממה!", העיר התלמיד.
"לעולם אל תאמר 'איזו דממה!'", ענה המורה. "אמור תמיד: 'אינני מצליח להקשיב לטבע'".