מותר לאבל להשתתף בשבת חתן משפחתית?

None

שאלה:

 

בן אבל על אביו לאחר ה"שלושים", מוזמן לשבת חתן של בן גיסו. למשפחה אין קרובים רבים, וחסרונו של האבל יהיה ניכר ויגרום צער למשפחה. הוא מוזמן גם לשבת "שבע ברכות" של בן משפחה אחר, ואשר גם שם התנאים דומים. האם מותר לו להשתתף בשבתות אלו? (משה)

 

תשובה:

 

משה שלום,

 

לענין אבלות נאמר בגמרא: (תלמוד בבלי מועד קטן כב ב) "על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו - עד שיגערו בו חבריו. על כל המתים כולן - נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו - לאחר שנים עשר חדש". נראה מכאן שבאבלות על אב ואם, אסור להיכנס לכל שמחה במשך שנים עשר חודשים, שהוא כל זמן האבלות.

 

כך גם נפסק להלכה (שולחן ערוך יורה דעה סימן שצא ב) אולם הרמ"א מוסיף שאם זו סעודת מצווה שאין בה שמחה, כגון פדיון הבן או סעודת ברית מילה - מותר לאבל לאכול שם אם הסעודה בתוך ביתו. למעשה הוא מסיק שהמנהג הוא "שלא לאכול בשום סעודה כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, ובשאר סעודות שאין בהם שמחה. אבל בסעודת נישואין יש להחמיר".

 

הרמ"א מוסיף היתר אחר להשתתף בסעודה של שמחה : "יש מתירין לאבל לאכול בסעודת נשואין או ברית מילה עם המשמשין, ובלבד שלא יהא במקום שמחה כגון בבית אחר, ויש אוסרין. וכן נוהגין, רק שהאבל משמש שם, אם ירצה, ואוכל בביתו ממה ששולחין לו מן הסעודה".

 

נמצא, שלמעשה מותר להשתתף בסעודת נישואין (ובודאי בשבע ברכות) אם הוא משמש בסעודה ואינו אוכל שם.

 

רק במקרים של קרובי משפחה קרובים במיוחד שהעדרותם תפגע בשמחת חתן וכלה, התירו להשתתף בתנאים הנזכרים. (ע' פני ברוך כ טז-יז)

 

אולם, מהו הדין כאשר השמחה מתקיימת בשבת. השאלה מתעוררת משום שאסור להתאבל בשבת בפרהסיא, והספק הוא, האם היעדרות מהשמחה יש בה משום אבלות בפרהסיא.

 

אחד הפוסקים (שו"ת שאילת יעבץ ב קפ) כותב,שאין הבדל בין שבת לחול, שהרי אין שבעה ימי משתה ללא שבת, ואדרבה, בשבת יש שמחה יתירה מאשר בימות החול,לכן, פשוט לו שאסור לאבל להשתתף בשמחה זו.

 

אמנם, הוא מסייג זאת שאם הוא קרוב לחתן או לכלה, יש מקום להקל משום שנראה כאבלות בפרהסיא אם נמנע מלהשתתף, ובודאי בסעודה שאין בה כל כך שמחה כמו בסעודת "שלום זכר" או אפילו בסעודת ברית מילה המתקיימת בשבת, אפשר להקל.

 

עמדת הרב פיינשטיין

הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה יו"ד ב' קעא) מוסיף, שאם האבל משמש בסעודה, יש מקום להתיר, כי כל מה שאסרו לאבל לאכול בשמחה, הוא דווקא לאכול בתור אורח קרוא להסעודה, אבל אכילה כדרך שאוכלין המשרתים לא שייך לאסור דאין זה אכילה דשמחה. לדעתו, האכילה בעצמה מותרת בסעודת מצוה שאין בה שמחה גדולה, וכל האיסור הוא רק כדי שלא ישכח שהוא אבל, ואם אוכל בשינוי מהמסובים האחרים, אינו שוכח את אבלותו, ויכולים להקל בדבר.

 

מכל זה נראה, שאף על פי שחכמים אסרו להשתתף בסעודות שמחה בתוך שנת האבלות, מכל מקום, במקום צורך, כגון שיש קרובי משפחה מעטים, וחסרונם של האבלים יגרום צער לחתן ולכלה, אפשר להקל לאבלים להשתתף בשמחה זו. במיוחד כאשר מדובר בשבת, שחסרונם של הקרובים ניכר ביותר וקרוב הדבר להיות אבילות בפרהסיא, האסורה בשבת.

 

כמובן שעדיף שיעשו איזה שינוי בסעודה, כגון שיעזרו להגיש, או שיאכלו חלק מהמנות במקומות שונים.

 

לסיכום: אבל על הורה, בתוך שנת האבלות אסור להשתתף בסעודות שמחה. אולם כאשר חסרונו ניכר ויגרום צער לחתן ולכלה, יכול להשתתף בסעודה אם משמש בסעודה, או שאוכל בשינוי מקומות. בשבת חתן ובשבת שבע ברכות, שאין בהם תזמורות וניגונים יש מקום להקל יותר, מכיון שההעדרות תיראה כאבלות בפרהסיא. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)