לא עמד בתנאי: מסתיר אימפוטנציה יפצה גרושתו

במשך תקופת נישואיהם, בני הזוג לא שכבו אף לא פעם אחת. הגבר טען כי גרושתו דרשה ממנו לקיים יחסי מין "בתדירות חריגה" - אך לבסוף הודה כי סובל מאין-אונות. השופטת קבעה כי ההסתרה אינה אלא מרמה וחייבה ב-155 אלף שקל

דיון בדלתיים סגורות שנערך לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים עסק בתביעה שהגישה גרושה נגד בעלה לשעבר, בטענה כי לאורך כל עשרת החודשים שבהם היו נשואים נמנע מלקיים עמה יחסי מין - ולאחר הפצרות חוזרות ונשנות ממנה לבוא עמה במגע סיפר לה כי הסיבה לכך היא העובדה כי אינו חושק בה אלא במאהבת שעמה הוא מנהל רומן.

 

האשה הסבירה כי בעקבות הדברים התמוטטו נישואיהם ונגרמו לה נזקים קשים, ועל-כן דרשה ממנו לפצות אותה בכ-200 אלף שקלים. "הנתבע נמנע מלקיים יחסי אישות עם התובעת וטען כי הוא מעדיף לישון. כעבור זמן הודיע לה כי נישואיו לה נעשו מתוך רצון לשמח ולרצות את אביו - וכך נפגעו מעמדה וסיכוייה להינשא בעתיד", לשון כתב התביעה.

 

הגבר, מצדו, הפנה תחילה את האצבע המאשימה כלפי גרושתו - בטענה כי יצריה המיניים העזים הם שהובילו להרס מערכת היחסים בין השניים. "הוא לא נמנע מקיום יחסי אישות עם התובעת, אך התדירות בה דרשה אותם היה חריג. לדבריו, הייתה מתקשרת למקום עבודתו ודורשת כי יגיע לביתם על-מנת לקיים עמה יחסי מין מספר פעמים ביום, וכשיסרב - קראה לו בשמות גנאי".

 

הגרוש כפר בכל הטענות שהציגה האשה בכתב התביעה, אלא שבמהלך חקירתו בבית המשפט הודה לראשונה בפרט שהפך את תמונת המצב על-פיה. "עולה כי למעשה אין לנתבע כוח גברא, על אף שניסה שלא להודות בכך. הוא לא הכחיש שנמנע מלקיים יחסי מין עם התובעת ולו פעם אחת".

 

למרות מבוכת הנתבע לנוכח חשיפת הפרט האינטימי, בחרה השופטת בתיק, נילי מימון, דווקא להפגין מולו כוח גברא משמעותי ביותר. לאחר שדחתה בזו אחר זו את טענותיו בכתב ההגנה, מתחה על הגבר ביקורת חריפה. "ברור כי הנתבע התנהג במרמה עם התובעת ולא גילה לה את חוסר יכולתו לקיים יחסי מין. ודאי כי לו ידעה התובעת עובדה זו וכפי שאכן אירעה במציאות, לא הייתה מסכימה להיכנס לחיי נישואין כאשר לבעלה אין כושר לקיום יחסי מין".

 

בהחלטתה קבעה השופטת מימון כי על הגבר לשלם לגרושתו פיצויים בגובה 155 אלף שקלים, תוך שביקשה לציין את "חוצפתו" של האיש, שלדבריה "הפר את חובתו לגילוי מידע חיוני ומהותי לקיום נישואין נורמלים ופעל בניגוד לחובת תום הלך בהסתירו זאת".