עליזה אקרמן, מחנכת
בחודש שעבר עליזה אקרמן, מחנכת ומרכזת נושא השפה לגיל הרך בבית ספר קריית יערים ברמת-השרון, חגגה יום הולדת .50 התלמידים שלה הכינו לה מסיבת הפתעה. "ילדים בני תשע עשו ממש הפקה," מתגאה אקרמן. "הם הפיקו את האירוע לבד והפעילו את ההורים שלהם. הם קישטו את הכיתה, הכינו ברכות ואלבום, וכמובן אירגנו ארוחת בוקר. ההפתעה המקסימה הזאת מאוד ריגשה אותי. לא צריך יותר מזה." אקרמן מלמדת כבר 27 שנה, אבל לא חשה אף סימן של שחיקה. "מקצוע ההוראה הוא לא מקצוע שוחק," היא טוענת. "זה רק התדמית שלו."
מה משך אותך למקצוע ההוראה?
"כבר בגיל 13 החלטתי שאני אהיה מורה, אבל מורה אחרת, שונה מחלק מהמורים שהיו לי ביסודי. מה שמשך אותי למקצוע זה היכולת לבוא ולתת לילדים את התחושה שבית ספר זה מקום שכיף לבוא אליו."
בזכות מה את מורה טובה?
"בזכות זה שאני אוהבת את מה שאני עושה, שאני מרגישה שאני נתרמת לא פחות מתורמת."
מה החזון שלך?
"החזון שלי הוא להביא את הדור של היום לתובנה שחשוב להיות סובלניים וסבלניים ושלא הכל צריך להיות אינסטנט." תחלקי איתנו סיפור אישי מרגש מהעבודה שלך.
"לפני עשר שנים לא כל כך ידעו מה זה הפרעת התפתחות PDD (שם כולל לקבוצת הפרעות התפתחות נוירולוגיות ובהן אוטיזם) ואחד התלמידים שלי סבל ממנה. העבודה שלי איתו הייתה מאד אינטואיטיבית. בסוף הסתבר שמאוד הצלחתי איתו. הילד הזה הוא היום תלמיד בתיכון. הייתי, כאמור, אחת החלוצות ששילבו תלמידים עם PDD בכיתה ועד היום אני עושה זאת."
מה המקצוע תרם לך?
"הוא קודם כל נותן משמעות מאוד-מאוד גדולה לחייך ואתה כל הזמן מתפתח. המקצוע גם עזר לי להתגבר על ימים פחות טובים בחיי."
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"חינוך ערכי, חינוך להקשבה, סובלנות וכבוד. יכולת הכלה וקבלת השונה."
יוסף בנאת, מחנך ומורה לשפה וספרות ערבית
למרות שיוסף בנאת כמעט עיוור מלידה, שום דבר לא עצר אותו בדרך למימוש היעדים שלו. רשימת התפקידים שלו בבית ספר לחירשים-עיוורים בנצרת פשוט מסחררת: הוא מורה לשפה וספרות ערבית, לעברית, היסטוריה, אנגלית ולימודי דת. כמו כן, הוא מחנך כיתה ונמנה עם צוות הניהול של בית הספר. בנאת גם הקים ספרייה מיוחדת להדפסת ספרי ברייל, שהפכה למשאב ייחודי לבית הספר ולגורמי חוץ.
כשבנאת היה ילד בכפר קטן בגליל, הוא ביקש מאביו שירשום אותו לבית הספר. "אבל המנהל סירב לרשום אותי," מספר בנאת. "למה? כי אני עיוור. לך תשכנע אותו. אני לא השלמתי עם המצב. הייתי מאוד אסרטיבי אפילו כשהייתי ילד קטן. התחלתי ללכת לבית הספר, להקשיב דרך החלונות לנעשה בכיתות, ולאיך המורה מלמד. לפעמים היו מסלקים אותי משם, אבל כל הזמן הייתי חוזר. בסופו של דבר הצלחתי להיכנס פנימה והמשכתי כמו כולם ללמוד בעל פה. לאט-לאט השלימו עם נוכחותי והתחילו לשתף אותי בכיתות." זאת הייתה ההתחלה של מסלול מרתק ומרגש של לימודים והוראה, כולל קבלת פרסים על פועלו. השנה בנאת חוגג יום הולדת ,67 ולמרות שהוא נאלץ לצאת לפנסיה, אין לו שום כוונות לפרוש ובכוונתו לחזור לבית הספר, הפעם בתור מתנדב.
מה משך אותך למקצוע ההוראה?
"חשבתי שההוראה תאפשר לי לבנות את האחרים, את הדור הבא."
בזכות מה אתה מורה טוב?
"בזכות זה שאני לא רק מלמד, אלא גם לומד מהתלמידים שלי איך ללמד אותם."
מה החזון שלך?
"להמשיך הלאה. להמשיך לתת ולהגשים עוד דברים."
תחלוק איתנו סיפור אישי מרגש מהעבודה שלך.
"אמא של אחד התלמידים שאלה אותי: 'תגיד, הבן שלי יגיע לאן שהגעת'? אמרתי לה: 'בטח שלא.' אז היא הוכתה בתדהמה מהתשובה שלי. היא תהתה: 'מה זאת אומרת בטח שלא'? אמרתי לה: 'רציתי לומר שהבן שלך ירחיק לכת יותר ממני. למה? כי בזמני לא היו מחשבים, לא היה שום דבר, ואני הגעתי לאן שהגעתי. אז הוא ירחיק לכת עוד יותר.' האמא התרגשה מאוד. הבן שלה לומד עכשיו באוניברסיטה."
מה תרם לך המקצוע?
"אישיות חזקה, הבנה של הזולת והתחשבות בו. למדתי גם להתגבר על מכשולים, ליצור אווירה טובה ולדעת איך לעבוד עם המורים וההורים."
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"דבקות במטרה, אווירה טובה בבית הספר, יצירתיות, השקעה במורים".
בני סויסה, מורה למתמטיקה
"מחנך אכפתי ומסור, הרואה בחינוך שליחות, הוא אף מהווה כתובת לתלמידים בבעיותיהם האישיות ודואג להם בסיטואציות קשות בבית, מול ההורים." כך נכתב באחת ההמלצות על בני סויסה, ,36 מורה למתמטיקה בבית ספר התיכון הדתי ברנקו וייס במרום הגליל. "הוא מפגין דאגה לתלמידים ודאגה בסתר למשפחותיהם הנזקקות - בזכותו הם מקבלים מוצרי מזון, ארוחות חמות וציוד לבית." בית הספר שבו עובד סויסה משרת שמונה רשויות בצפון הארץ. "זוהי חטיבה עליונה לנוער בסיכון, לנוער נושר," הוא אומר. "אני חושב שבתחום הפדגוגי הצעדנו את בית הספר קדימה והגענו לאחוזי זכאות גבוהים מאוד בבגרויות."
מה משך אותך למקצוע ההוראה?
"הגעתי להוראה במקרה והתאהבתי במקצוע. זה המקצוע היחיד שמשנה אותך."
בזכות מה אתה מורה טוב?
"אני יודע להקשיב ומאמין בכל תלמיד - רואה בכל אחד נקודה המיוחדת לו."
מה החזון שלך?
"אני רוצה לראות בתי ספר שמלווים את התלמיד לא רק בתקופת הלימודים."
תוכל לחלוק איתנו סיפור אישי מרגש מעבודתך?
"אחד התלמידים שלי היה בן לאם חד-הורית, שאף אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. הוא היה תלמיד עם בעיות של אלימות קשה וסבל ממצוקה גדולה בבית. ליוויתי אותו במשך שלוש שנים, הוא התקדם והיום הוא עובד."
מה תרם לך המקצוע?
"המקצוע הזה שינה אותי. כל דבר שאני עושה היום, אני עושה תוך מחשבה 'האם אני יכול להעביר את הדבר הזה לתלמידים או לא'? אפילו בנהיגה אני מקפיד יותר על החוקים, בגלל שאני יודע שנהיגה בטוחה היא משהו שאני צריך להעביר לתלמידים. מבחינה אישית מאוד התעדנתי - פעם הייתי יותר אש, היום אני יותר רגוע."
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"החלטיות. ללכת עם משהו שמאמינים בו באמת. יש המון שינויים במערכת החינוך, ובכל פעם הולכים על תוכנית חדשה או על רפורמה עדכנית, ולכן צריכים את ההחלטיות הזאת".
ברק אטקין, מורה להיסטוריה ואזרחות
לברק אטקין, מורה להיסטוריה ואזרחות בתיכון על"ה למדעים בלוד, חשוב לשלב הומור בעבודתו. "אני מודע לעובדה שמורה שייך לתחום הבידור והתיאטרון," מעיד אטקין. "ואני עושה כמיטב יכולתי למלא את התפקיד שלי במשחק הזה." אטקין, ,48 לא מתעסק רק עם צחוקים. הוא גם אחראי על ההתנדבות של התלמידים שלו למען הקהילה. "מדי שבוע הם מתנדבים בכל האזור במסגרת גופים שונים," מספר אטקין. "מרכז יום לקשיש, גני ילדים, כיתות של אוטיסטים, עמותה שעוזרת להוראת עברית לערבים ועולים חדשים, ואני מלווה אותם במהלך הפעילות הזאת."
מה משך אותך למקצוע ההוראה?
"האפשרות להשפיע על התרבות ועל ההתנהגות של אנשים."
בזכות מה אתה מורה טוב?
"אני מקצוען שמכיר היטב את החומר. אני, כאמור, גם מבדר את התלמידים ומקווה שאני גם מעורר השראה לפעמים."
מה החזון שלך?
"חברה צודקת. חברה שבה לאנשים אכפת אחד מהשני. חברה שלוקחת את האחריות על כל החלקים שלה. תלמידים מצליחים, סקרנים, שחוגגים את החיים." תחלוק איתנו סיפור אנושי מרגש מהעבודה שלך. "אחד התלמידים שלי - רן ברון ז"ל, נרצח בפיגוע במועדון "מייק'ס פלייס" בטיילת תל-אביב בשנת .2003 לזכרו של רן יצרנו תחרות ארצית שעוסקת בחשיבה מדעית ויצירתית. אני מאוד גאה בתחרות הזאת. היא רצה כבר שבע שנים ומאוד מצליחה"
מה תרם לך המקצוע?
"קשה להפריד בין המקצוע לביני. המקצוע הוא אני וזאת התרומה הכי גדולה. ההוראה נתנה לי להתבטא, להיות יצירתי ולבטא את מה שמיוחד בי. אני נהנה לראות את הברק בעיניים של התלמידים."
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"השקעה במורים. ההבנה שהמפתח הוא מורים טובים. ואני מוכן להיות פה לגמרי פרוזאי: שכר גבוה יותר והכשרה טובה יותר".
קידושה רויטמן במנולקר, מחנכת ומורה לאנגלית
קידושה רויטמן-במנולקר נולדה בהודו ובגיל שלושה חודשים עלתה עם משפחתה לישראל. מאז היא בבאר-שבע. כבר בגיל צעיר היה ברור לה ולסביבה שהיא נועדה להיות מורה. "איכשהו גילו בי כל מיני כישורים של מצוינות בחונכות," היא מספרת. "מגיל קטן ביקשו ממני המחנכים: 'בואי תעזרי לילד הזה והזה אחה"צ.' אז הלכתי ללמד שיעורים פרטיים. התחלתי להיות פעילה בבית הספר, ובתיכון כבר ריכזתי מועדונית. בצבא שירתי כמורה-חיילת לנערי רפול וריכזתי בית ספר להשכלה בצבא". כיום רויטמן-במנולקר היא מורה לגיל הרך, מחנכת, מורה לאנגלית ולמצוינות בבית ספר ניסויי גבים בבאר-שבע, בו יש מסלול למצוינות.
מה משך אותך למקצוע ההוראה?
"עצם הנתינה שחוויתי אותה כל הזמן מצד המורים שלי – הם ידעו לפרגן ולהעצים אותי, ואני חושבת שזה מה שגרם לי למצוא אצל האחר אותו דבר, לעשות משהו, להוציא את הבנאדם מהמעגל שהוא נמצא בו ולעשות איתו משהו, כדי שהוא יפרוץ קדימה."
בזכות מה את מורה טובה?
"החריצות, ההשקעה, הקשר החם והאוהב לילדים. אני מנסה לראות את כל הצדדים של הילד כדי להבין אותו, לא רק להוכיח אותו ולקדם אותו. אני מורה טובה גם בזכות הקשר עם ההורים. אני מגייסת את
ההורים למטרות שלנו, כי המטרות הן משותפות."
מה החזון שלך?
"להוציא את כל הילדים למקומות הכי טובים שאפשר, לראות בכל אחד את הייחוד, ולראות את החברה הישראלית שקטה ופורחת."
תחלקי איתנו סיפור אישי מרגש מהעבודה שלך.
"לימדתי פעם כיתה א,' ולאחד התלמידים היו קשיים משפחתיים. הבעיות עשו לו לא טוב. אחרי העבודה שעשיתי איתו בשיתוף התמיכה של ההורים והמערך הבית ספרי, ראינו את השינוי בילד תוך פחות משנה."
מה תרם לך המקצוע?
"אמונה בעצמי, שאני יכולה לעשות דברים ולשנות. אני לומדת מהילדים ושואבת מהם כוח."
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"הערכה למורים, כמו המבצע 'המורה של המדינה,' שבאמת ראוי לכל שבח. גם עבודה בקבוצות קטנות יותר והאמונה של המורים שכל אחד מהתלמידים יכול להגיע למקום אחר".