
ללא כותרת, מיכל נאמן, מסקינג טייפ וצבע שמן על בד, 1999
אֲנִי מֵרְגִישָׁה אֶת אגזוז הָאוֹטוֹבּוּס בפניי
נשימתי נעתקת, מִתְכַּסֶּה פִּי בְּפִיחַ אָפֹר
הָאוֹטוֹבּוּס מוֹרִיד אוֹתָנוּ בָּעִיר הַגְּדוֹלָה
וַאֲנִי יַלְדָּה קְטֵנָה, לוֹטֶשֶׁת עֵינֶיים וְכֹל הָעִיר מִשְּׁלַל צְבָעֶיהָ, הוֹפֶכֶת אֲדֻמָּה
לְיַד אֲבִי וְאִמִּי הַקוֹרְאִים בְּקוֹל
רוֹכֶבֶת עַל שובלי הַמִּלִּים וְהַתְּנוּעָה
הָלְאָה, עֵד שֶׁבַּשּׁוּלַיִם אֵין עוֹד דָּבָר וּבַמֶּרְכָּז
רַק שדה, פרחים מדומים
שֶׁל אֲנָשִׁים, הַצּוֹעֲדִים, קָדִימָה
וְהִנֵּה אַבָּא, הָאֵשׁ בּוֹעֶרֶת בעצמותיו
וְהוּא נֶעֱצָר.
אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּזֶה
כְּמוֹ דִּוּוּחַ שֶׁנִּכְתַּב וְהִגִּיעַ רַק עַכְשָׁיו,
כְּמוֹ שִׁיר שֶׁשָּׁכַב בְּחָבִיוֹת הַזְּמַן וְהִתְיַשֵּׁן,
זֶה נִרְאֶה הָיָה כְּמוֹ אֶפְשָׁרוּת לִמְצִיאוּת
אַחֶרֶת וְלֹא סְתָם סִפּוּר מְאֻבָּק
וּמִי עוֹד אוֹמֵר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ -
תִּהְיֶה, תִּהְיֶה מַהְפֵּכָה!
זֶה כְּמוֹ לְהַנִּיחַ יָד עַל נָהָר שֶׁקָּפָא.
2010