עיר בעבודה

מגדלי ההיי־טק שבדרך, הקריאות של הרבנים לצעירים לצאת ולהתפרנס, ואלפי הנשים שמטפחות קריירות מרשימות. בני ברק, לא מה שחשבתם

ראש העיר, צעיר ונמרץ, פורש לפניי מפות. הנה, הוא אומר בהצביעו על משבצות ריקות על המפה, על השטח הבתולי הזה תקום קריית טכנולוגיה, ועל השטח ההוא – הוא מזיז את האצבע - תקום קריית תעשייה ופנאי. ראש העיר מקרין להט: במגדלים החדשים שיצמחו כה קרוב למרכז העיר שלי, הוא אומר, ישכנו משרדים של רואי חשבון, עורכי דין, יועצים, מתכנתים, בנקאים, יזמי היי־טק. התושבים והתושבות של עירי יוכלו למצוא תעסוקה מכניסה ומקדמת לא רחוק מבית המגורים. את תוכנית בינוי העיר כבר הפקדנו לאישור מוסדות התכנון הארציים, ועוד מעט קט נצא לדרך. הכל ישתנה פה.

 

נשמע כנאום רגיל אצל ראשי ערים בארץ; רבים רוצים להפוך את עיריהם למוקדי מחקר, פיתוח וייצור טכנולוגי ולשפר את איכות החיים. רק שראש העיר הזה מוסיף אחרי כל משפט שני את הביטוי "בעזרת השם" או "אם ירצה השם". שמו יעקב אשר, הוא רב חרדי עטור זקן, וזה כשנתיים הוא מכהן כראש העיר בני־ברק. חזונו לעתידה של העיר, כפי שנפרס בפניי, לא שונה בהרבה מחזונה של ראש עיריית הרצליה למשל. משהו בלתי צפוי מתחולל בה, בבני־ברק, העיר החרדית השנייה הגדולה בישראל, המאכלסת כ־20% מהקהילה החרדית כולה. 166 אלף תושבים, 60 אלף תלמידים, מאות ישיבות, כוללים ומוסדות תורה. תקציבה מאוזן, בעזרת השם.

 

אחרי סיור אינטנסיבי ופגישות עם רבים מתושביה ותושבותיה אני רוצה לחלוק עם הקוראים את הבנתי: המילה "מהפכה" אולי מרחיקת לכת מכדי לתאר את הזרמים המפתיעים המתגלים בה, חלקם עדיין בגדר זליגה תת־קרקעית, שהמעורבים בה והמושפעים ממנה מעדיפים לא לחושפה, אך הביטוי "מהפכה שקטה" בהחלט מתאים. אם בני־ברק היא התמרור המסמן את עתידה של החברה החרדית, העתיד הרבה פחות שחור מכפי שחשבנו אנחנו, החילונים. אנחנו, שגרים שתי אצבעות מישיבת פוניבז', השלישית בדירוג הישיבות החרדיות בעולם (הרב ש"ך עמד בראשה עד יום מותו), ושאין לנו צל של מושג מה מלמדים בה. זה הולך להיגמר; בני־ברק, פלנטה אחרת, מתחברת לישראל, אם רק נשכיל לא לדחות את ידה המושטת.

 

• הסיפור המלא – רק בגיליון החג של "ידיעות אחרונות"