אַחֲרֵי שְׁהוּת אֲרֻכָּה
מְגַלָּה לִי שֶׁאֵין בָּאָרֶץ
גְּבָרִים
וּבְאַנְגְלִיָה
יֵשׁ
הִיא הִתְעַצְּבָה בְּלוֹנְדוֹן
אֲבָל אֵין בָּאָרֶץ גְּבָרִים וְהִיא
מְעַשֶּׁנֶת בְּשַׁרְשֶׁרֶת
מְנַסָּה לִהְיות כְּמוֹ כֻּלָּם
לְהִתְחַתֵּן לְהָבִיא יֶלֶד וּלְעַצֵּב לָהּ בַּיִת
לרונה לֹא הָיָה קוֹדֵם רָצוֹן מִשֶׁלָה
הָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת עֵצָה שֶׁתַּכְחִישׁ אֶת הַנָּתוּן הַלֹּא קָבוּעַ
מַזְמִינָה אוֹתִי לְמַסָּע נָטוּל קפאין
עִם חָלָב סוֹיָה חַם בַּצַּד
שֵׁשׁ שָׁנִים קוֹדֵם
אָמַרְתִּי לָהּ
יֶלֶד
לֹא חָשׁוּב גֶּבֶר
אֲבָל הִיא נָסְעָה בָּרְחָה לִי לחֲלוֹמוֹת
לֹא לָהּ
וְעַכְשָׁו הִיא מִתְקַדֶּמֶת בִּצְעַדִים הֲפוּכִים לֹא מֵעֲמֻתַּת אֶת
גֹּדֶל הָאָבְדָן
נצמדת אליי בִּיְדִיעָה
שֶׁמְשׁם אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה
לְהִכָּנֵס לְהֵרָיוֹן בְּגִיל XY
וּבִטְנָהּ מִתְהַפֶּכֶת מפחד
הַהוּא עָשָׂה לָהּ נֶגַע בַּטַּבּוּר וְהִחְלִיק עַל יָדֶיהָ הַיָּפוֹת
כָּרְיוֹת אֶצְבָּעוֹת
בְּלִי לְהַשְׁאִיר בּוּעוֹת חֹשֶׁךְ בְּתוֹךְ
גווייתה הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת בָּרְחוֹבוֹת
עִם מזוודונת וְיָדִית
אֲרֻכָּה
נוֹשֵׂאת אִתָּהּ מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם וּמַגֶּבֶת אִישִׁית
הנוֹסַעַת שֶׁל הַחַיִּים
נִסִּיתִי לשמש לה דוגמה קלוקלת בהרגליי לישון בימים ולשוטט
בלילות
ובכל פעם שהיא תופסת אותי מנפה היא מראה את
שיניה הגדולות
שאבין שאין לאן
לאן לברוח
ואני נכנעת לדובה הרזה
מחזיקה לה את הבוהן
ארוּכָּה
ומזרימה בה את הרעל
מדוּמָה
הִיא עֲדַיִן יְכוֹלָה לְהָבִיא לִי יֶלֶד עִם זִקְפָּה כְּמוֹ שֶׁלִּי אוּכַל לְפַרְנֵס אוֹתוֹ
גַּם אִם תָּמוּת
ללי ציפי מיכאלי, משוררת. נולדה בגאורגיה, עלתה לארץ כילדה. הוציאה עד כה 2 ספרי שירה "שירי ללי" (עקד, 1990) ו"צייר אותי בוערת" (כרמל, 2008). שיריה פורסמו בכתבי העת השונים בארץ ובעולם. מתגוררת בתל-אביב. לשיר נוסף של מיכאלי לחצו כאן
לכל כתבות המדור לחצו כאן