דרום קוריאה מנסה להיפטר מקללת הידינק
ההישג הענק ב-2002 ופולחן האישיות שנוצר סביב הפנומן ההולנדי, יצרו סביבת עבודה בלתי נסבלת לכל מאמן שהגיע לנבחרת. גם ג'ונג-מו הו המצליח יודע - בדרך הזאת אי אפשר להמשיך. ומה עם הידינק? הוא יצפה במונדיאל מביתו
'מנהיג המדינה', 'האבא של כולנו', 'הידינקו הקוסם' - אלו רק תמצית מהכינויים שהוענקו לחוס הידיניק בדרום קוריאה, בתקופה שלאחר מונדיאל 2002.
הסגידה למאמן ההולנדי לא נסתיימה בכך - הוא הפך לזר הראשון שמקבל תואר אזרחות של כבוד במדינה, אצטדיון הגביע העולמי בעיר גואנג'או שליד סיאול הפך ל'אצטדיון חוס הידינק', בתי מלון נקראו על שמו ועיר הולדתו וארסוולד, הפכה לאתר עלייה לרגל עבור תיירים קוריאנים.
במידה רבה, הידינק הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לכדורגל בדרום קוריאה והמקום הרביעי, אליו הוביל את 'הנמרים של אסיה' לפני שמונה שנים, נחשב בעיני רבים כהישג הגדול ביותר של מאמן כלשהו במעמד טורניר גביע העולם.
לא לחינם הוא דורג במקום השלישי ברשימת האנשים המשפיעים על הענף בחגיגות ה-75 להקמתה של ההתאחדות המקומית לפני כשנתיים (הקדימו אותו ג'י סונג פארק וצ'ה בום-קון האגדי) ואילו לאחרונה אף גויס על ידי המדינה לעמוד בראש הקמפיין לאירוח המונדיאל ב-2022.
אולם תרומתו של הידינק לא נסתיימה באותו הישג חד פעמי. מעבר לפולחן אישיות ביזארי למדי שנוצר סביבו, ניתן להגיד בפה מלא כי החשיפה הגדולה שניתנה לנבחרת דרום קוריאה בתקופתו של המאמן ההולנדי אכן שידרגה בצורה ניכרת את הכדורגל במדינה.
לראייה, ארבע משמונה הזוכות האחרונות בליגת האלופות האסייתית הגיעו מה-K-Leauge, שהחלה לקסום לשחקנים מהדרג הראשון והשני של הכדורגל העולמי והתהדרה בכוכבים כגראפיטה, קיקי מוסמפה וגבי פופסקו. 'אפקט הידינק' גרם במקביל גם להגברת הייצוא לליגות הבכירות באירופה ושמות כמו פארק צ'ו-יאנג (מונאקו), קי סאנג-יונג (סלטיק) ולי צ'אנג-יונג (בולטון) עלו לתודעה של אוהדי הענף.
הו המושיע?
גם אם ברור לכל כי אותו מונדיאל היה מאורע חד פעמי עבור הנבחרת הדרום קוריאנית (בדומה לזכייה של יוון ביורו 2004). משהו מיוחד שנוצר רק ע"י שילוב של מזל, ביתיות, דור נדיר של שחקנים ובעיני אוהדי נבחרת איטליה גם שיפוט תומך, הוא עדיין יצר מערכת ציפיות בלתי נמנעת ובו בעת חסרת כל היגיון, אשר קיימת עד לימים אלו.
במקביל, הנעליים הגדולות שהשאיר אחריו הידינק נותרו יתומות ובשמונה השנים שחלפו מאז עזיבתו עברו בנבחרת לא פחות משבעה מאמנים. גם הנוסחה ההולנדית אשר הוכיחה עצמה ב-2002 פתאום נראתה כלא מוצלחת במיוחד, לאחר שדיק אדבוקט (הדחה בשלב הבתים בגרמניה), ג'ו בונפרר ופים ורביק (מקום שלישי בגביע אסיה ב-2007) התקשו לעמוד בסטנדרטים שהציבה ההתאחדות המקומית והתפטרו מתפקידם לאחר תקופות די קצרות.
בדצמבר 2007 נחת בכיסא החם ג'ונג-מו הו, בעבר שחקנה של הנבחרת הלאומית ואחד שעשה לעצמו שם בכך שהוצב לשמור אישית את דייגו ארמנדו מראדונה במונדיאל 1986, עת פגשו הקוריאנים את נבחרת ארגנטינה במשחקם הראשון בטורניר.
ג'ונג-מו הו. נחת בכיסא החם ושמר עליו בקנאה (רויטרס)
אותו מפגש אמנם הסתיים ב-1:3 לטובת האלביסלסטה, אולם דייגו, מי שנחשב באותה תקופה לגדול שחקני תבל, שבת מהבקעה והופל פעם אחר פעם לקרקע ע"י הו, כאשר כמה מהתיקולים נראו ככאלה שמטרתם לשבור רגליים. משלא הצליח לבצע את הדריבלים המפורסמים שלו, נאלץ 'מלך הכדורגל' לחפש את חבריו וכך אכן היה - שלוש מסירות אמן פרי מראדונה הסתיימו בשלושה שערים (שניים של חורחה ולדאנו ואחד של אוסקר רוג'רי).
"כמובן שאני זוכר את הו, איך אפשר לשכוח? אני בטוח שהוא אחראי לכמה מהצלקות שנותרו על הרגליים שלי", אמר מראדונה לאחר הגרלת הבתים שהולידה לו מפגש חוזר מול אותו שומר קשוח, רק שהפעם השניים מכהנים כמאמני הנבחרות. "ב-1986 הקוריאנים לא שיחקו כדורגל, לפחות לא מולנו. עבורנו הם נראו יותר כמו לוחמי טקוואנדו", הוסיף.
התגובה של מאמן דרום קוריאה לא איחרה לבוא. "אם הייתי נאלץ לפגוש את ארגנטינה ומראדונה שוב כשחקן, הייתי פועל באותה דרך וכך גם אעשה כמאמן - לא ארשה להם לנצח בקלות, אלחם בהם ואעצור אותם, בכל דרך", אמר.
אוהדי נבחרת דרום קוריאה, מפנטזים על הפתעה בבית ב' (AP)
"אפשר לשבור בקלות ענף בודד, עשרה זה כבר סיפור אחר"
הו, שמעבר לשנותיו בנבחרת כשחקן שימש בה גם כבעל תפקיד בלא פחות משש קדנציות שונות, שתיים מתוכן כמאמן ראשי, נתפס כברירת מחדל עבור המקומיים עם מינויו למאמן בפעם השלישית, ונצלב ע"י התקשורת לאחר שהעז לנפות מהסגל כמה מהגיבורים המזדקנים של קמפיין 2002.
התשובה של המאמן בן ה-55 הגיעה בדמות רצף של 27 משחקים ללא הפסד, כולל במוקדמות לדרא"פ, שם סיימה דרום קוריאה כראש בית הן בסיבוב השלישי והן ברביעי, כשהיא סופגת שבעה שערים בלבד לכל אורך הטורניר (14 משחקים). "כאשר קיבלתי את הנבחרת לידי החלטתי שהמשימה הדחופה ביותר היא לבצע חילופי משמרות. הרגשתי שצריך להזרים דם חדש לסגל והמהפך שביצעתי אכן הסתבר כמוצלח", אמר.
גם במשחקי ההכנה לדרא"פ הוכיחו חניכיו של הו כי תהיה זו טעות לזלזל בהם ורשמו ניצחונות על נבחרות כמו חוף השנהב, פרגוואי ויפן, אשר ייטלו גם כן חלק במונדיאל. "יש לנו את החסרונות שלנו, אבל אנחנו לא נופלים מאף נבחרת במונחים של רוח לחימה, נחישות ותשוקה למשחק", אמר לאחרונה הו, שאף נבחר כמאמן השנה באסיה ב-2009. "אפשר לשבור בקלות ענף אחד, אבל כאשר מדובר בצרור של עשרה, זה כבר סיפור אחר", הוסיף.
כן הו, שוב פעם ההוא
אז לחצי הגמר היא ככל הנראה לא תגיע, אבל דרום קוריאה היא בהחלט נבחרת שמסוגלת לעשות לא מעט צרות ולצלוח את בית ב', אליו הוגרלה יחד עם ארגנטינה, ניגריה ויוון.
הסגל שלה מכיל שילוב בין שחקנים וותיקים כפארק ולי יאנג-פיו (בעבר בבולטון), לצד צעירים מבטיחים כקי סונג יאנג ופארק צ'ו-יאנג. לאחרונה אף
הוחזר לסגל האן ג'ונג-הוואן בן ה-34 ('דייויד בקהאם הקוריאני'), מי שכבש את שער הזהב בניצחון 1:2 על איטליה ברבע הגמר ב-2002, למרות שנותח בברכו רק במרץ האחרון.
בכל תסריט שהוא - הצלחה או כישלון, הו הודיע כי יעזוב את תפקידו לאחר המונדיאל. שני הפסדים השנה במשחקי ידידות (לזמביה וסין) קטעו את השקט היחסי שסבב את הנבחרת והעירו את התקשורת המקומית, אשר קראה להחזרתו של הידינק (בדיוק סיים קמפיין מאכזב עם נבחרת רוסיה והיה פנוי להצעות).
"מעולם לא חשבתי שזה יקרה לי, אבל החלטתי לסיים את פרק הכדורגל בחיי ולעזוב את הנבחרת הלאומית, גם אם נשיג תוצאות טובות במונדיאל", הצהיר הו לאחר שמאס במצב הנוכחי. "אני רק מקווה שדרום קוריאה תזכה למישהו שימשיך את העבודה הטובה שעשיתי". להידינק, שהספיק בינתיים לחתום בנבחרת טורקיה, הוא כבר סירב להתייחס.